נטי קינסקי / אמביוולנטיות של סוף |
הארכיטקטית המתולתלת
אשר מחקה, חרטה וכתבה
כתובות קדושות ביד נוקשה
ולבסוף כשנמאס לה, גרסה.
אליי הגעת בחתיכות ורצועות
מלא בכתמי דיו עגולים מדמעות
ובעזרת דבק עדין ניסיתי למקם
לנוכח זיכרון מעורפל של אדם שלם
במלאכת מחשבת
שנעשתה באהבה גדולה.
אך במשך הזמן חריטות ציפורנייה הצבועות
חזרו לפני השטח וקצוות הנייר שורטים
חורצים בגופי בקיעים
דם צף מהחריכים הדקים
טובעת בגשם של דמעות אבלים
כמו סוף העולם מאיים להגיע.
וסרט הקושר את שערה
קושר את עיניי ואני עיוורת
מיצר האהבה.
והיא כשליחתו של השטן
קושרת את עצמה אל נשמתך
בתירוצים של כבוד, הרגל וחיבה.
וכשאשבר, אושיט יד אל כלי השרטוט
אוציא מספריים קטנים ואגזור
את הסרט המחבר בין עיני לחיוכה
ולבסוף לליבך
ואקח גם מחק גדול
ואמחק כל זכר לטיפת אהבה.
8.11.04
לזכר דמעות של עצב
בתקווה לדמעות של אושר.
נכתב כגרסא שלי לקטע של מישהו אחר. שלו יותר מוצלח, אבל גם
לא התיימרתי:
http://stage.co.il/Stories/299998
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|