חזרנו מבית החולים והרופאים אמרו שהגיע זמני, זאת אומר בעוד 72
שעות או פחות אני כבר לא יראה את העולם ואת חברי ואת משפחתי
לכן אני לוקח את הדף וכותב את מכתב הפרידה שלי.
טוב קשה אהה להתחיל ולכתוב דבר כזה כמו מכתב... איזה מכתב אני
אפילו לא יודע איזה מכתב זה! כנראה מכתב פרדה, טוב אז מכתב
פרדה אבל לא מכתב פרדה לתמיד עד מתי שאתם תגיעו למקום שאני
יגיע עליו בקרוב נשמע מוזר אני רק בן 16 וכבר עומד למות!
לא יודע לח"ול לא טסתי לראות את עולם לא ראיתי אפילו נשיקה
לילדה לא נתתי אני כועס, כועס מאוד על אלוהים למה בזמן כזה
דפקה, אני רק ילד, רע לא עשיתי לאף אחד בחיים הקצרים שלי אז
השאלה שלי היא:
למה?
אני לא יכול לשאול אף אחד את השאלה הזאת כי לא יהיה להם תשובה
אז אולי אני ימצא את התשובה אצלי כרגע אני לא מוצא אותה, אבל
בכל מקרה אני ימצא תשובה אחרת וזה עם יש אלוהים או אין?
חבל שאני לא יוכל לגלות לעולם מה היא אז כנראה היא אפילו לא
תשובה
גם זה לא השגתי בחיים.
אבל בכל מקרה אני מקווה שלא תיהיו עצובים שאני עומד למות נוזלת
לי דמעה עכשיו אבל הדמעה הזאת היא דמעה של אומץ כי אני נלחמתי
עד הסוף במחלה וכמעת הצלחתי אבל יש דברים יותר חזקים ממני!
אני אוהב אוהב אותכם כל משפחתי וחברי כולכם יודעים שהמוות שלי
צריך להגיע והוא מגיע בזמן הקרוב תשגיחו על הכלב היפה שלי
ובבקשה אמא אבא על תבכו! כי לכולם יש את הזמן שלהם ושלי הוא
עוד מעט!