לפעמים היתה קמה בבוקר ומסתכלת במראה. אחר כך כשהיתה הולכת
ברחוב הוא היה נראה לה אפור. לא עצוב, או בוכה, פשוט אפור.
אפור לא היה צבע רע, אבל הוא ללא ספק היה הצבע הכי פחות טוב.
בבקרים אחרים היתה רואה את הרחוב בצבעים אחרים: ורוד או צהוב
או ירקרק. תלוי מה היא חלמה בלילה, מה היא ראתה בטלויזיה ועם
מי היא נפגשה בערב שלפני.
שבועיים אחרי שהכיר אותה הוא החל לראות אותה יפה. בהתחלה היא
בכלל לא נראתה לו מושכת, ואז, פתאום זה קרה, אחרי שבועיים של
דיבורים. הוא החל לראות את היופי שבה. זו היתה הפעם הראשונה
שהוא היה ממש מודע לכך שזה קורה ורק אז הוא הבין כמה היופי
באמת סובייקטיבי ואיך היופי הפנימי של הבנאדם יוצא החוצה אחרי
שאתה לומד להכיר אותו.
הוא תהה אם זה אומר שאנשים שנראים יפה ישר, לפני שאתה מכיר
אותם, הם פחות יפים מבפנים.
ואיך בכל זאת הבדידות אף פעם לא מגיעה אליהם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.