אתם מכירים את המצב הזה שאתם במעין מצב של שינה לא-שינה?
כזה לפני שאתם הולכים לישון, שאתם מרגישים לפעמים כאילו המיטה
בשיפוע ואתם נופלים, או כאילו דברים בחדר פשוט מאבדים
פרופורציות ונמתחים לכל כיוון.

כן?
אז תארו להתעורר למצב כזה.
שהעולם שלכם ובעצם של כולם כבר לא ליניארי.

זה מה שקרה לי, כשקמתי בוקר אחד די רגיל, בעזרת השעון המעורר
הרגיל שלי, לא היה לי קל להתעורר באותו יום, בכלל לא, אני בכלל
עוד לא בטוח שהיה בוקר בעצם זה יכל להיות גם לילה.

ניסיתי להכות את השעון המעורר, ז"א, כדי לכבות אותו אבל הוא
מצדו התחמק, הוא נע לכאן לשם ושוב לכאן והמשיך בצלצולו מחריש
האוזניים.
זהו זה, זה כבר העיר אותי.
תבינו, גם בעולם הזה, ביום יום, שעונים לא מתחמקים(כיוון שהם
עצמים דוממים כמובן), בדיוק כמו שביום יום התקרה לא שקופה
ובשמיים אין פרות סגולות מהבהבות, אבל היום היו.

הצלצול המשיך לו, לא להרבה זמן כיוון שהשידה, בעלת הנקודות
הסגולות והצבע הירוק המחריד בלעה אותו ז"א הוא קפץ עליה ופשוט
טבע לתוכה, אתמול השידה היתה בצבע עץ אורן...
בכלל היו הרבה אלמנטים מאוד לא הגיוניים ביום הזה, הכל היה
נוזלי כזה, כאילו משהו קרה למצבי הצבירה, מוצק היה נוזל
ולהפך.

הכל היה כאילו מציור של דאלי, בחוץ היו כל מיני אנשים מוזרים,
אנשים לובשי חליפות בעלי ראשים של סמור שניסו למכור לנשים
שבמקום ראש היה להן זר ורדים מכוניות בזול מאוד.

גם הצבעים של הכל היו מאוד מוזרים להכל היתה הרגשה מעורבבת
כזאת ולא הגיונית.
גם דברים שנראו הגיוניים לכעורה במבט שני התגלו כלא הגיוניים,
למשל, כל מיני ארנבים לבנבנים וחמודים שטיילו בחוץ ופשוט טרפו
עוברים ושבים.

מוחי, הגיב לזה בתחילה, בפשוט תסכול, חוסר ההגיון!
אלוהים!
מה קרה כאן?
זה בערך מה שחשבתי עליו במשך שלוש שעות פשוט חשבתי במעגלים מה
קרה איך זה יתכן, כאשר דמעותיי עלו למעלה הסתובבו קצת אז צחקקו
קצת וברחו רק על מנת להאכל ע"י החלון שברגע זה קיבל גוון ירוק
מרקרי.

מתישהו הגעתי למסקנה שמספיק לבכות ולהתלונן שהרי האדם אמור
להיות חיה שמסתגלת בקלות לתנאים הכי נוראיים.

אז החלטתי לצאת מהבועה שלי לרחוב, לנסות ולהמשיך עם חיי.
ואכן עשיתי זאת, אין לכם מושג כמה מעליות הן עם מעצבן, כל הזמן
שהייתי במעלית היא התלוננה כמה לא מעריכים אותה, היא גם שבתה
ללא כל הסבר הגיוני כל כמה שניות אז לפתע שינתה היא את צבעיה
לורוד זרחני אמרה משהו על הסכמי שכר והמשיכה לרדת.

ברחוב הכל היה מוזר, המוח שלי הגיע למסקנה חכמה שהיתה די
חיונית לשמירת השפיות שלו, פשוט להתעלם ממה שקורה, מהמכוניות
שמקפצות, כוכבי הים שמטפסים על הקירות, הנוזליות של השמיים וכל
מיני מאפיינים אחרים ומוזרים.

הכל היה נורא מוזר, מלבד דבר אחד, הדבר היחידי שכאילו הסתדר
בעולם הזה, איש אחד די צעיר שפשוט ישב עם משקפי שמש בהה בשמש
בעלת תווי הסמיילי החזיק שלט ופשוט חייך.
ניגשתי עליו, "אורח!"
הוא קרא בשמחה, "מה מבוקשך?" שאל בתמימות.
שתקתי, הוא הדבר היחיד שהסתדר כאן!
הוא הדבר היחידי שנראה כאילו הוא שלם עם מה שקורה כאן!, איך זה
יכול להיות!?

התנפלתי עליו, באותו רגע לא ראיתי שום אפשרות אחרת, הבנתי שהוא
אחראי לכך, הוא היחידי שלא נראה מופתע לא כלום!

עברתי פשוט דרכו כמו דרך ג'ל.

נחתתי על הרצפה וראיתי שתי נמלים שרקדו סטפס, דרשו בשלומי
ושאלו אותי אם ברצוני לנגוס בשורש ג'ינג'ר עסיסי מעין כמוהו,
הודתי להן בנימוס וקמתי.

הוא עמד ממולי, הוא ידע שאני יודע.
ז"א שהוא יצר את העולם הזה.
"למה?" פלטתי בפחד.
"כי כאן הכל מסתדר" הוא ענה באדישות.
"א... א... א... אתה מטורף"
"מטורף זה דבר יחסי" פטר הוא את דברי בלא משים, "אתה מבין" הוא
הוסיף, "ככה אני תמיד ראיתי את הדברים רק שהם לא היו באמת
ככה", "עכשיו הם ככה".
צחקקתי לעצמי דקה ארוכה באכסטטיות.

"והשלט עשית?, עשית את זה עם השלט?" צעקתי, יצא לי קצף מהפה,
אני מניח שזה היה מבהיל אם צורתי הנוכחית לא היתה זו של אפרוח
שזה עתה בקע מהביצה.
"אתה לא מאיים עליי, זה הסדר החדש, כשהעולם היה לינארי, אני לא
התאמתי לו, אני הייתי המוזר עכשיו אתה וכל דומיך מוזרים".
"העולם הזה הוא אני הוא החלום שלי!" הוסיף הוא.

ואז זה הכה בי!
העולם הזה הוא כמו חלום, וכמו בחלום אפשר לשלוט בו ככה הוא
עושה את זה, בגלל זה אני עכשיו אפרוח.

התרכזתי, וכמעט מיד הפכתי חזרה לצורתי המקורית, מתחתי את ידי,
במובן מילולי מתחתי אותן כמו גומי, ניסיתי לקחת לא את השלט, אך
הוא התחמק.

מבט של פחד נפל על פניו, הוא לא ידע שיש עוד כמוהו, עוד
"שמבינים".
הוא שלח לרצפה שמתחתי מבט, היא מצידה שלחה ידיים והחלה מושכת
אותי למטה.

אני מצדי הפכתי את עצמי לזבוב התחמקתי כשחזרתי לצורתי ראיתי
שהוא איחד את שתי ידיו לחרב עצומה, היא התקרבה אליי במהירות
היא פגעה.

נפלתי מיד על הרצפה כאשר ידיו המאוחדות שוכנות בתוכי, לא
יכולתי לעשות כלום, הכאב היה גדול מדי לא הצלחתי להתרכז מספיק
כדי להשפיע על המציאות.
ראיתי איך הכול חוזר לקדמותו.
ושמעתי את האיש עם השלט צווח.

אתם מבינים העולם הזה שהוא יצר מהעולם שלנו הוא כמו חלום, חלום
משותף לכל מי שחולם אותו.
ברגע שהשגתי שליטה גם אני חלמתי אותו.
כשאתה מת בחלום החלום נגמר.

הוא המשיך לצווח, כאשר הפרות חזרו ללחך דשא, השמיים הפכו
כחולים הכל חזר לקדמותו.
הוא ראה שידיו עדיין להבים הן, הוא תקע אותן בעצמו.