זה סיפור על איש אחד שהייתה לו נפש מודולארית. הוא התחיל אם
דגם מאוד בסיסי, קנה אותה בזול באיזו מכירה פרטית. בשנים
הראשונות שהוא החזיק אותה הוא לא ממש השקיע, פה החליף איזה
בורג שם חיזק קצת, רק מה שדרוש לתפעול השותף, האמת הוא לא הבין
איך כל העסק עובד, זה נראה לו מורכב מדי בשביל התפיסה שלו, אבל
לאט לאט הכול התבהר. כל יום שישי היה שוטף את הנפש ומורח עליה
וקס והיא באמת רצה חלק, לא הייתה שום תקלה, אבל ארבע עשרה שנים
בערך מאז שקנה את הנפש הייתה לו תאונה ראשונה, חלקים קטנים
שהתפרקו ממחולל ההיגיון נכנסו לבוכנת התמימות ושרטו אותה עד
שנזל נוזל הסיכה העדין ולא היה מה שימנע את החיכוך אם הדפנות
המחוספסות של מתכת המציאות ואז הוא החליף אותו בנוזל סמיך וכהה
יותר מה ששיפר את הביצועים של הנפש אבל יצר קצת בעיות כשהתניעו
אותה בבוקר. לאחר שמונה עשרה שנים מיום הקנייה נגמרה אחריות
היצרן ואז הוא החליט להחליף את הפילטר של הדלק של הנפש, רכיב
שכמובן השפיע על כל מה שפלטה הנפש, כולנו שמחנו כי שוב לא היה
צריך להתמודד עם פליטות הנפש.
וככה רץ הקילומטרז' הנפשי וכל הזמן הזה הוא מטפח ומשפץ את
נפשו, בין השנה ה-23 ל-27 לבעלות הנפש הוא החליף את כל גלגלי
השיניים שהעבירו את פעולות הנפש מלב המערכת אל ביטוייה
החיצוניים, הם לא היו חלודים רק קצת מיושנים והוא מצא כאלה
בהירים ממתכת חזקה שהיו במבצע ובעזרת תוספת של קצת שמן כל
התנועות שלה היו חלקות וברורות.
אחרי ארבעים ומשהוא שנה של שירות אמין התחילו לצאת דגמים חדשים
של נפשות והוא שקל לבצע טרייד אין לנפש, אבל על הנפש שלו לא
הציעו הרבה והוא לא רצה לשבור חסכונות (צריך לזכור שכבר הגיע
הזמן לרכוש נפשות לילדים, וכולנו יודעים כמה זה עולה בימינו).
אם השנים הוא הפסיק להשקיע בנפש שלו וגם שכח תדיר למלות אותה
בדלק רוחני, עד שהשנה הרצועות הפנימיות התבלו עד שנקרעו והנפש
שלו רצה על ריק.

אתמול הודיעו לי שהוא נפטר ובערב ראיתי אותו בפעם האחרונה לפני
שטמנו אותו, במבט ראשון היה נראה לי שהוציאו את נשמתו מאפו,
אבל לאחר מכן הסבירו לי קרוביו שאת האיברים שלו הם מסרו לאחרים
בחינם, אבל עם הנפש הם כבר היו יותר חומרניים, הם מצאנו איזה
סוחר חלקי חילוף שהסכים לקנות אותה במחיר סביר וסגרו איתו
עסקה. אני יודע שזה גם מה שהוא היה רוצה, הוא היה מאוד פרקטי.