אסתר שטרן / חומר דליק |
שקולי לא יחדור
את מעטה הבדידות שלך.
הוא מכסה אותך כמו אבק
שעבר זמנו.
אני מנסה ללחוץ על כפתורים,
להתניע,
ואתה משמיע
חריקות חלודות של צחוק ישן
שהשתמר בקליפותיך.
אפילו החיוך שלך בטעם חלודה.
מזליפה רסיסים של שמן מכונות
טיפין-טיפין
בסדקים שלך.
אם לא תתעורר בקרוב,
לפחות אוכל לנחם עצמי בחומך
כשאצית את השמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|