ישנם דברים שקשה לי לשכוח, זה גם מה שקורה לי איתו.
המון דברים קרו בשנתיים ועכשיו עליי לשכוח את זה כי זהו, זה
נגמר.
את איתי אני מכירה רוב חיי, גדלנו ביחד.
היינו הולכים ומטיילים ביחד מאז שאני זוכרת את עצמי.
לפני כמה זמן, לפני כשנתיים, כשטיילנו את הטיול הרגיל שלנו,
הלכנו לפארק העירוני. ישבנו על ספסל והרגשתי את ידו על הירך
שלי.
הלב שלי דפק, הלב שלי דפק כל כך חזק! כל כך התרגשתי!
הוא פתח את יו, מלמל משהו ונהיינו חברים.
עכשיו כעבור שנתיים שאנחנו חברים, אנחנו בכיתה י' ולפני כשבוע
הכל נגמר!
הוא רצה שאני אתמסר לו ואני אהיה לגמרי שלו.
ואני, אני מרגישה כמו ילדה קטנה, אני לא מוכנה, חוץ מזה, נכון
אני אוהבת אותו מאוד, הוא אהבתי הראשונה אבל איך אני אמורה
לדעת שהוא האחד שאני רוצה לחלוק איתו דבר כל כך אישי. אז באתי
אליו , לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לו
"לא"!
והוא כאגואיסט מושלם (זה מה שהוא) כבן אדם פשוט דוחה זרק אותי
ואני? מה יש לי לעשות? רק להתגבר. הוא לא יחזור אליי ואני
אוהבת אותו כל כך!
אבל זהו, זה נגמר!