אתה כ"כ יפה שאתה ישן, אולי תישן תמיד?...
הריסים שלך נורא ארוכות, נושקות אחת לשניה כמו פרפרים -
כל-כך עדין...
השפתיים משורבבות, הגוף עולה ויורד בקצב הנשימה האיטי שלך.
אתה תמיד ישן חזק.
מושיטה יד מהססת לשפתיים שלך, נוגעת.
אתה זז, מסתובב לצד שרחוק ממני.
מביטה בגב החסון שלך, יש עליו שריטות.
רעד קל עובר בי.
קמה מהמיטה לעבר המראה, מסתכלת על הדמות שמביטה בי דרכה.
אישה יפה, משתקפת אלי, אך שפתייה נפוחות וחתך עמוק בשפתה
התחתונה.
עיניים ירוקות ומסביב לעין שמאל מופיע פנס סגול והעין הפכה
אדומה מסביב.
מרימה יד ונוגעת בקצה העין - כאב מפלח את פניי.
הזיכרון של המכה עדיין מכאיב לי, דמעות מרטיבות את עיניי.
מסתכלת עליך, מפנה לי את הגב - כמו תמיד.
נושמת עמוקות.
מרימה את המזוודה הארוזה שלי, מניחה את המכתב שהכנתי לך על
הכרית שלי.
פותחת את הדלת, מביטה אחורה על הבית ההפוך מהריב של אתמול.
מחייכת חיוך מהול כולו בעצב.
והולכת.