מילים, משפטים, טקסטים,
סיפורים, סרטים,
נעימות, לחנים, סימפוניות

כולם מרטטים בחלל האוויר זורמים קדימה והלאה אל המרחבים
האינסופיים של היקום. האם אי שם במרחבים העצומים מעבר לכל
תפיסה יילכדו בידי זה שיידע להעריך אותם, או שמא ייבלעו בבליל
הרעש הלבן של היקום וייאבדו?

מה קיום יש לתו נגינה ללא אוזן קשבת? מה קיום יש לפסיפס צבעוני
ללא עין בוחנת? ומה בדבר המילה הכתובה, האין משמעותה אובדת
באין מי שיפענחה?

השמיים מלאי מסרים הם:
מסרים על כוכבים גוועים,
מסרים על כוכבים נולדים,
מסרים על תופת עתיקה,
מסרים על עלילותיו וקורותיו של צבא השמיים.
זהו סיפורו של היקום ושירתו.

האין גיבוב היצירה האנושית המוטחת יומיום כלפי הכוכבים אלא
פיסה זערורית מתוך הסיפור הזה, ועם זאת הינו תעודת הזהות של
האנושות קול קורא באפילה הגדולה - כרטיס ביקור.