אלי ח. התיישב במטבח הקטן ומצמץ בעיניים. השמש הפריעה לו והוא
ביקש שבתיה תסגור את התריס. אנחנו חברים בתיה, לא? אמר והיא
ענתה לו שבטח הם חברים. זה היה בסוף שנות השבעים. שניהם שירתו
בדרום. בסיס מכוער, מלוכלך. באמצע העיר. היא הייתה פקידה, הוא
היה פקיד. אותם ימים לא היו מחשבים כמו היום. הכל נכתב בעט.
אחר כך היו מנקבים את הנתונים בכרטיסיות ומאכסנים את המידע.

אלי ח. היה אחראי על הכרטיסיות. הוא כיבס וגיהץ את המכנסיים א'
שלו כל ערב. הוא לא גר בבסיס. הבית שלו היה ממש ממול. קומה
שנייה חזית. אימא שלו הייתה מבשלת ואבא שלו בלע את הרוק.
 
אז למה אתה לא קרבי? בתיה שאלה אותו והוא אמר שיש לו משהו בלב.
הוא בא אליה לחדר בבסיס. היא עשתה לו כוס תה. כולם קראו לו אלי
ח. בהתחלה בגלל שהיה עוד חייל בשם אלי ואחר כך אמרו שיש עוד
סיבה.
 
רוב ימי השבוע נשארה בתיה בחדר לבד וקראה. הבנות האחרות אמרו
שהמגורים מסריחים ומלאים עכברים וסידרו לעצמן דירה בעיר.
תבואי אתנו אמרו לה. אחר כך אמרו שזה יעלה כסף. והיא חסכה את
הלירות שקיבלה מהצבא כדי לקנות לעצמה ספרים יד שנייה.
 
היום בתיה יושבת בדירה נאה, יש לה כלי מיטה נקיים ומנוי לספריה
העירונית. לפעמים היא קונה איזה ספר שעדיין לא הגיע לספרייה
ומבקשת שיארזו לה אותו למתנה וישימו בפנים פתק החלפה. אחר כך
היא קוראת את הדפים בזהירות ובסיום מחזירה אותו וקונה אחר.
 
אלי ח., ככה היא קוראת לו עד היום, פתאום יושב לה על הלב. והיא
לא מבינה מה פתאום. עברו עשרים וחמש שנים. הבוקר לפני העבודה,
הלכה לקנות מתנה ליום ההולדת של בעלה. נכנסה לחנות ובחרה לו
בושם חדש לגבר. הבושם החדש שהוציאו במיוחד לגברים ועשו לו
פרסומת עם גבר שיוצא מהמיטה עירום ושם על עצמו את הבושם ואחר
כך עוד גבר יוצא ממיטה עירום וגם הוא לוקח את הבקבוק. הפוסטר
הגדול קידם את פניה בכניסה לסופר פארם והיא ניגשה לדוכן הבשמים
ונזכרה באלי ח.
 
אותו יום בא אליה לחדר שלה בבסיס. נישאר עם המדים, אולי בכלל
לא הלך הביתה. היא זוכרת שישב על המיטה. חלץ את הנעליים ואמר
לה שהיא בחורה מדהימה. ובתיה לא ידעה מה לעשות אתו כי חשבה
שיהונתן יכול להגיע כל רגע. היא לבשה מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו
בצבע צהוב. בהתחלה לא האמינה שיהונתן התאהב בה. אפילו שככה אמר
לה. כשיצאה שבת טלפן אליה ואימא שלה שאלה מי זה והיא הסמיקה
והתבלבלה ואימא שלה אמרה שלאימא מותר לספר. אז היא סיפרה לה על
יהונתן רק שהסתירה כל מיני דברים שידעה שיצערו את אימא ואבא
שלה. לא סיפרה להם שיהונתן חי בקיבוץ בבית משלו, ולא אצל
ההורים. לא אמרה שעזב את הסיירת והתחיל לשרת קל"ב בגלל שבסוף
י"ב התחתן עם מישהי בשביל להוציא אותה מהצבא אבל היא נכנסה
ממנו להיריון וילדה לו ילדה.  
 
בתיה חושבת שבכל מקרה לא היו מגייסים את הבחורה שהייתה לאימא,
וזה מוזר שלא הזדרזו להתגרש. היא זוכרת איך כל העולם הסתובב
סביבה כשהוא ניגש אליה בתיקייה וביקש ממנה ללכת אתו לאכול
צהרים. החיילות האחרות שהיו פי מיליון יפות וחכמות ממנה הסתכלו
עליהם. היא לא חשבה שהוא עושה ממנה צחוק, שהתערב עם מישהו
שישכיב אותה או משהו כזה. מה פתאום.
 
אז הלכה אתו לקנות פיתות מיוחדות עם לבנה. ואחר כך הסתובבו
בעיר העתיקה. בלילה נסע באוטובוס האחרון לקיבוץ שלו. היא חזרה
לחדר ורצתה לדבר עם מישהו אבל לא היו טלפונים סלולאריים.  
 
למחרת הסתכל עליה במסדר בוקר וחייך. אמר שהלילה יישאר בבסיס.
שיעשו משהו. שתחשוב מה. יצאו לראות סרט ולא נכנסו לאולם כי רצו
לדבר. ככה נישאר לישון בחדר שלה. נכנס בלי שאף אחד יראה.
ובלילה חיבק אותה ונישק. והיא אמרה לו שהיא לא יכולה.
והוא אמר סבלנות.
הבנות האחרות הסתכלו עליה פתאום וראו אותה. וכולם ידעו שהם
זוג.
 
אימא שלה תמיד אמרה לה שבחורות צריכות להיזהר. שגבר מטבעו רוצה
אישה בתולה אחרת כל החיים יחשוד בה. והיא לא סיפרה לה יותר מדי
על יהונתן. הבנות האחרות שכבו עם החברים שלהם. וכל הזמן הלכו
לגניקולוגית בירפ"א לקחת גלולות או לקבל טיפול בשביל דלקת
בדרכי השתן. והיא בקושי ידעה להכניס טמפון כמו שצריך.
 
מה הוא מצא בך? אמר אלי ח. כאילו צחק. הוא מתח את הרגליים שלו
על המיטה.
תיזהרי ממנו. הוא שטן. ככה אמר לה כשישב עם הרגליים על המיטה
שלה. יהונתן היה בקיבוץ. טיפל בילדה שלו שאימא שלה לא בדיוק
הצליחה לטפל בה כמו שצריך מפני שלקחה סמים.
 
בתיה נבהלה מהמילה סמים. וכשיהונתן אמר לה שזה כיף אמיתי ולא
קורה שום דבר רע, היא זכרה את האזהרות שהזהירו אותם בבית ספר.
ויהונתן עישן לידה וחייך. אמר שהיא עולם אחר. בהתחלה אמרה
שלסיגריה שלו יש ריח מוזר, שאלה מה זה? והוא צחק. אמר שזה טבק
מיוחד. ייבוא אישי. ואז הבינה. לקח לה שבוע אולי שבועיים היא
לא בדיוק זוכרת את כל הפרטים בכל זאת עברו עשרים שנה. יותר.  
 
היא לא סיפרה לאלי ח. על הסמים. לאף אחד לא סיפרה. יהונתן שכב
על המיטה וחייך. אמר לה בואי נשכב. תקחי גלולות, אני אגמור
בחוץ. אני מת ממך.
והיא אמרה לו שזה לא מתאים לה. לא יכולה לשכב אתו.
למה?
מה תגיד לו שהיא צריכה להישאר בתולה בשביל זה שיהיה בעלה.
ואולי הוא יהיה בעלה? בתיה זוכרת שהיה לה ברור כי זה לא יקרה.
עמדה עם שתי רגליים על הקרקע. אחד כמוהו עם סמים וילדה מאישה
שרצתה להתחמק משירות צבאי זה לא בשבילה.
 
ואלי ח. נשכב על המיטה שלה ואמר שהוא לא מבין מה יוני מוצא
בה.
יוני?
כינוי חיבה ליהונתן. ככה אני קורה לו. הוא חיבק את הכרית ואמר
לה שהוא מיואש. אולי אמר מדוכא. אולי אמר מילה אחרת אבל זה היה
הצליל.
ובתיה שאלה מה קרה. חשבה אולי אימא שלו ואבא שלו יורדים לו
לחיים. בכל זאת זה לא פשוט להמשיך לגור בבית של ההורים כשכל
החברה מתגייסים והולכים לשרת רחוק מהבית. ואלי ח. גר בעיר ולא
בקיבוץ ששם יש לצעירים חדרים מין דירות קטנות משל עצמם.
איך הוא במיטה? היא זוכרת את השאלה של אלי ח. נכון שיש לו גוף
אלוהי?
חשבה שאלי ח. צוחק ממנה. לא הבינה אז. מי ידע על דברים כאלה.
ואלי ח. חיבק את הכרית ואמר שהוא לא יכול יותר.
 
מה פתאום נזכרה הבוקר באלי ח. וביהונתן. יהונתן אמר לה שזה לא
בשבילו כל הקשר הזה בלי מין נורמאלי. שיש לו צרכים. הוא לא
מבין את הראש שלה.
 
אותו יום אולי באותו שבוע, אלי ח. אמר לה שהוא מאוהב. היא פחדה
שימשיך לדבר ואמרה לו שהיא צריכה פסק זמן.
שהיא לא בנויה לקשר חדש. שעוד מעט יסתיים השירות הצבאי. שתבקש
העברה למקום אחר. הוא הסתכל עליה. היא ניסתה להתחמק מהמבט שלו.

הכי קל זה לא להבין? נכון? אמר לה.
 
היא שתקה. אולי הייתה צריכה לחבק אותו, להגיד לו שהכל יהיה
בסדר. אבל אז לא רצתה שיגע בה. אולי לא הבינה ואולי הבינה.
חשבה אני והוא לא מתאימים. אני לא יכולה להימשך אליו. יהונתן
עוד מעסיק את המחשבות שלי. ואלי ח. קם מהמיטה ויצא החוצה. אתה
הולך? שאלה אותו. הוא תפס את היד שלה. אחר כך דחף אותה לתוך
החדר. חיבק את הגוף שלה בשתי הידיים. והצמיד את הפה שלו
לשפתיה. היא הזיזה את ראשה ואמרה תעזוב אותי. השתגעת או מה?
והוא החזיק בה בחזקה ודחף את הידיים לחזה שלה לחץ אותה לקיר
ואמר שלפחות הוא יוכל להיכנס לחור שיוני נכנס.
 
והיא לא זזה. לא יכלה לזוז. למה את ולא אני תגידי. היא חשבה
שתקיא. האצבעות שלו היו קטנות ולבנות. מה הוא מצא בך. חתיכת
זונה. הוריד ממנה את החולצה. דחף אותה. היא נפלה על השמיכות
שעקצו אותה. הוא שכב עליה. האבזם של החגורה צבט את הבטן שלה.
ואז התיישב ותפס לעצמו את הראש והתחיל לבכות. אני מטומטם. אמר.
היא מיהרה לקום ללבוש חולצה ולרכוס את המכנסיים.
את בחיים לא תביני מה עובר עלי. בכה.
עברו עשרים וחמש שנים. פתאום נזכרה הבוקר באלי ח.