באותו בוקר התעורר מזיע ורדוף. הוא התיישב במיטה בתנועה חדה
ובאותו אופן הסיר מעליו את השמיכה העבה מדי וחשב על מה שראו
עיניו כשעצם אותן. היה חם בחדר והחלונות הסגורים כלאו ביניהם
את היום שחדר אליו צהוב וקשה.
הוא ישב כך ובחן את גופו העירום ואת סימני השינה שניכרו עליו-
קמט פה, חיספוס משובץ שם, כמו עור של ציפור מרוטה, נקודות
קטנות מקובצות יחדיו ועליהן שערות בודדות מזדקרות כנגד הכלום
שנמצא מסביב. הוא חשב שכדאי שיגזוז כבר את ציפורני הרגליים שלו
ובכלל כדאי שיעשה כבר משהו עם עצמו, ימצא עבודה, אהבה, הרגלים,
יקנה אוכל בריא וירשם לאיזשהו חדר כושר או משהו כזה.
הוא הניח את רגליו על הרצפה והתכוון לקום כשהדמעות עלו בו
והציפו את עיניו. הוא הניח להן לזרום והביט בהן עד שקיומן היה
הדבר היחיד בעולמו. הוא חשב- אני בוכה כי אין לי אהבה.
אחר כך חדלו הדמעות והוא קם מן המיטה, התרחץ צחצח שיניים התלבש
שתה קפה עישן ומשסיים כל זאת הוסיף לשבת במטבחו האביון ולבהות
בתמונת האישה הסדוקה שמעל לכיריים.
הוא נטל את הספר שהתחיל לקרוא לא מזמן ושקע במילים היפות
והחכמות שנבטו ממנו בקווים שחורים ובסימני פיסוק ברורים
ומהודקים.
נעימה היתה לו הישיבה הזו במטבח כשהעיר סביבו שקטה והוא שקט
והמילים שקטות באות לתוכו ומשכיחות ממנו את היום הזה שעליו
לעבור ולנסות לצקת בו איזושהי משמעות.
הוא קרא סיפור יפה על אישה יפה שטמון בה חטא. הסיפור היה ידוע
וסופו היה ידוע, לכן היתה הקריאה לפעולה פשוטה ונטולת ציפיות,
כמו שתיית הקפה ושאיפת העשן מן הסיגריה והפיכת הדפים זה אחר
זה.
משסיים פרק הניח את הספר והביט במדור הדרושים שבו סימן אתמול
מקומות שעליו לעבור בהם היום. הוא חש עייפות גדולה באה אליו
ומתיישבת לצידו. הוא חשב- עוד מעט. עוד מעט אצא החוצה ואכבוש
את העולם.
הוא חזר אל החדר ופתח את המחשב באחד מאתרי הפורנו, התיישב
מולו, פרם את כפתורי המכנסיים ואונן.הנשים היפות שמולו השמיעו
קולות וחייכו אליו וגנחו בפיות אדומים מלאי ריר. הוא ראה את
עצמו מרחוק יושב קרוב אל המחשב וידו עולה ויורדת על איברו. הוא
גמר ומחה את הנוזל בנייר טואלט שהיה שם מזמן.הוא הוסיף לשבת
בחדרו, וחשב- הייתי רוצה להיות אישה שחטאה ונענשה על חטאה כי
כך אגשים את הייעוד שלי.
האור בחדר ירד והוא ידע שהגיע הערב. הטלפון צלצל וקולה נשמע בו
קרוב ועצוב. הוא שאל אותה מה עשתה באותו היום והיא סיפרה לו-
בבוקר עבדתי אחר כך ניקיתי את הבית אחר כך דיברתי עם בעל הבית
ועכשיו אני מדברת איתך. היא שאלה אותו את אותה השאלה והוא ענה-
בבוקר קמתי ובכיתי אחר כך קראתי ואחר כך את התקשרת.
הוא יכול היה לדמיין אותה יושבת בחדרה היפה וממליטה מפיה היפה
מילים שקטות בקול מתחנף. הוא שמע את צחוקה ואת נשיפות העשן
שלה. הוא יכול היה לראות אותה עירומה באה אליו ומניחה את ידיה
הקטנות על החזה שלו. הוא יכול היה לשמוע את התחינה שבקולה
כשסיפרה לו דברים שלא זכר ומבעד לשורות יכול היה לקרוא את
התשוקה שלה. הוא יכול היה להרחיק אותה ממנו ולצייר קוים חדים
דוקרניים על ניר לבן, וזה מה שעשה.
הם קבעו שתאסוף אותו בעוד כך וכך שעות וילכו לצפות בהצגה,
וכשהתנתקה השיחה הוסיף לשבת באותו המקום, וחשב על נשים וגברים
ומה שהם עושים זה לזה, ועל גברים וגברים ומה שהם עושים זה לזה,
ועל קומבינציות אפשריות נוספות. אחר כך קם ונכנס לאמבטיה והביט
בעצמו מביט בעצמו במראה שבורה ומלוכלכת.
הוא ראה גבר יפה מפנה את פניו לימין לזוית שלושת רבעי, מביט
בעצמו כמו מלמטה. הוא עיגל את שפתיו והשמיט את עפעפיו וחייך.
אחר כך התיישר אל המראה ואמר בקול קשה- תמצצי לי. תעבירי את
הלשון שלך על הזין שלי ותסגרי עליו את השפתיים שלך ותאהבי את
הזין שלי. מייק לאב טו מיי דיק ביץ'.
הוא פער את עיניו בחוזקה עד שעלו בהן דמעות, ובחן את פני הגבר
הבוכה שלו. הוא חשב על תמונות של חיילים בוכים ליד הכותל ועל
הילד ההוא מהשואה. הוא שמע שיר מתנגן בדירה שכנה. שיר שקט,
ישן. הוא הקשיב למילים שאמרו באנגלית- שקט עכשיו, אל תתנצל.
אני שמחה שחזרת, אל תתנצל. עיניים, אודם...אתה יודע שאני אוהבת
אותך, וכשאוהבים, דבר אינו קיים, אני שלך לחלוטין.
indifference חשב. באנגלית זה נשמע יותר טוב, חשב. בתוך אבל
שונה. המילה העברית משדרת משהו אחר, סתמי, אדיש. אבל האדיש
אינו אדיש סתם. הוא אדיש כלפי הדברים.
צפצוף המכונית שלה הניע אותו לצאת מן האבמטיה ומהדירה אל העולם
החשוך שבחוץ ואליה הממתינה לו, יפה וריחנית. לפני צאתו הסתכל
על עצמו עוד רגע, העביר יד על פניו. יותר מדי קוצים, חשב.
כשאשוב הביתה אתגלח.