סבי עומד במדרון, ואני-
במעלה הגבעה.
הוא לקראת סוף חייו, ואני-
רק מתחילה.
סבי עבר תלאות, פניו חרושות
קמטים, כמו גזע העומד יציב,
בשדה רחב של קוצים.
יושב בשלווה גמורה,
לבוש חליפה הדורה,
מביט בי ברוך ואהבה,
וכמו מספר לי את כל מה שחווה.
ורק עיניו החומות,
נוצצות באור העדין,
מספרות לי סודות ורזים,
לוחשות לי דברים פשוטים.


2.2.04