על האדמה הרטובה היא צומחת, נושרת בין כותרות הפרחים.
מאזינה לחדשות השמש ולשירי הירח החם.
הוא מחייך אליה ומספר לה סיפורים מחציו השני של העולם.
היא מקשיבה בסבלנות כי הוא מדבר מאוד לאט
וכשהוא מסיים היא מנשקת אותו והולכת לטיול.
הלילה לח ומסתובבת היא בתוך ענן לבן,
מציירת צורות כדי שיהיה לנו על מה להתסכל.
כי אף אחד כבר לא מסתכל על העננים ככה סתם היא אומרת,
כולם מחפשים להם צורות.
וקופצת היא מענן לענן עד שנמאס. וכשנמאס מתנדנדת היא מכוכב
לכוכב.
אחד גדול אחד קטן אחד רחוק אחד לבן,
משוטטת בין שביטים ועולה אל שנות אור למרחקים.
חוזרת עם חיוך קצת מתנשפת קצת עייפה אז נחה היא בזרועות השחר
היפה.
הופ עולה הבוקר והנה כבר שחרית, כתמתמה אדמדמה מתוקה
וססגונית.
לוחשת היא אליי הנה בוקר בא הגיע הזמן לעבודה, אני הולכת לישון
תעירני עם שקיעת החמה.
ושוב מגיעה שעת דימדומים והשמש בדיוק אומרת שלום,
עומד אני ליד החלון ומחכה שהיא תבוא
אולי לא מחר ואולי גם לא מחרתיים אבל יודע שהיא לא תאכזב,
- פיית השמיים.