נולדתי באחו ירוק ורענן מלא בכל צבעי האביב. השמש הייתה חמימה
ומלטפת, וכך גם לשונה של אמי, שעטפה אותי בחמימות ורודה ולחה.
נולדתי אחרון, והייתי קטן משאר אחיי ואחיותיי. במשפחות אחרות
משמעות הדבר עלולה להיות חיים קשים וקצרים, משום שהחזרזיר הקטן
אינו זוכה לינוק ומת. אבל לא במשפחתנו. אחי ואחיותי מעולם לא
התנהגו בחזירות, ובכל פעם שביקשתי מאחד מהם שיפנה את מקומו ליד
הפטמה, הוא נענה ברצון.
את הימים בילינו במשחקים, אחיי ואני. התרוצצנו והשתוללנו בעוד
שאמנו השגיחה והגנה עלינו. "מפני מה את שומרת? הכל כל כך יפה
ונעים," שאלתי אותה יום אחד כששכבנו אחיי ואני עייפים מריצות,
וחיממנו את גבינו בשמש הנעימה. אולם היא רק חייכה אלי באהבה
וחזרה להביט סביב.
אמנו לקחה אותנו לטיולים לאור הירח והכוכבים כמו גם לאור השמש.
תוך כדי הטיולים היא גם לימדה אותנו איך לנווט בשטחים לא
מוכרים, איפה למצוא אוכל ולאיזה פרחים יש את הריח הטוב ביותר.
היו אלו ימים מאושרים, ילדות קסומה.
באחד הימים, במהלך טיול שכזה שמענו לפתע רעשים משונים, שאחר כך
למדתי לזהותם כקולות אדם, הולכים, מדברים וצוחקים.
אימא אמרה לנו לרוץ, לברוח, סכנה! אבל אני לא שמעתי כל סכנה
בקולות האלו. הייתי סקרן, אז נשארתי בשיחים להסתכל עליהם,
ואפילו לא שמתי לב לכך שכל המשפחה שלי הלכה.
"תסתכל לשם רועי, משפחה שלמה של חזירי בר רצה לכיוון השני,
בורחת מאתנו. איך אתה חושב לתפוס אחד מהם? למה בכלל היית חייב
להבטיח לכולם שתביא חזיר ונעשה מנגל? ולמה נתתי לך להכניס אותי
לזה?"
"טל, תראה שם בשיח. חזירון אחד יוצא משם ובא היישר אלינו!
החברה בקיבוץ בחיים לא יאמינו לנו כשנספר להם."
אימא טעתה, הם לא היו סכנה. הם דווקא נראו נחמדים. הלכתי היישר
אליהם וליקקתי את ידו המושטת של זה שקראו לו רועי. "הוא קצת
קטן, בקושי מנת בשר אחת. נגדל אותו עד סוף הקיץ. הרי אין כמו
המנגלים של תחילת הסתיו." אמר רועי והרים אותי בעדינות
בידיים.
התחלנו ללכת לכיוון שלא הלכתי אליו מעולם בעבר, אל הקיבוץ.
באותו היום הציג אותי רועי בפני חבריו, ולמחרת הוא בנה לי בית,
דיר הוא קרא לו, כדי שאני לא אאבד לו.
כמה שאהבתי אותו. בכל יום אחרי הלימודים רועי בא אלי והביא לי
אוכל. לפעמים הוא בא עם חברים, ואז הם היו נשארים לקצת יותר
זמן.
אכלתי אוכל טוב במשך כל הקיץ, גדלתי והתחזקתי. כל ימי עברו עלי
ברביצה בשמש, ובציפייה לפעם הבאה שרועי יבוא אלי. ימים פשוטים
וטובים.
יום אחד, בא אלי רועי עם כמה חברים, לאחד מהם היה סכין גדולה
וחדה ביד שהפחידה אותי. אבל רועי קרב אלי וליטף אותי והרגיע
אותי, אמר שאין לי ממה לפחד. ולאחר מכן הוא ועוד שלושה חברים
אחזו בי בחוזקה. ואז התקרב אלי החבר עם הסכין.
באותו הלילה עשינו מסיבה גדולה ושמחה. כולם אכלו ונהנו, גם
רועי. בעיקר רועי. הוא צחק הכי הרבה. הייתי ממש טעים.
ראיתי את הכל, מרחף מלמעלה. איזה חבר אדיר הרועי הזה, חייכתי
אליו מתוך הצלחת, בפעם האחרונה. |