אתה לא מכיר אותי,
יש לי הפרעה גדולה מאוד בכל מה שקשור לאיזשהו קשר
עם המין הגברי.
ולכן כל הקשרים שלי באשר הם תמיד נראו קצת עקומים.
ועכשיו לראשונה בחיי, אני חווה קשר אמיתי.
עם אישה.
וזה משהו אחר.
לא מפחיד.
לא עקום.
וכן מפחיד. מפחיד מאוד.
זה פעם ראשונה בשבילי של הרבה דברים.
שאף פעם לא יכולתי להרגיש מהצד הפנימי של השריון שלי.
ועכשיו אני יוצאת קצת, לטיולי אחה"צ קצרים אל מחוצה לו.
ושם בחוץ - יש הכול.
יש שמש. יש מפלצות. יש צורות מוזרות. ויש פיות.
הכול.
וזה עולם.
ואתה שואל את עצמך מה אתה קשור לכל זה.
אתה באת ונגעת.
ואתה עדיין.
ואני - שתמיד ברחתי, פתאום רציתי להישאר.
וכנראה שתמיד, גם כשברחתי, רציתי להישאר.
זה תמיד היה אני, מולו.
האיש הזה שנראה לי פתאום יפה כל כך.
ותמיד, כשזה אני, מולו, לא יכולתי להכיל את זה.
ותמיד, ברחתי.
הוא נשאר יפה מאחור.
אבל הפעם, זה לא היה אני, מולך.
זה היה אני, והיא, מולך.
היא הייתה איתי שם.
כשאני ראיתי את היופי, היא הייתה שם. מחזיקה לי את היד.
ולא ברחתי.
ראיתי את היופי. ולא ברחתי.
אבל אני כמו תינוקת. מסוגלת לעשות רק צעד אחד
בכל ניסיון להתקדם.
ואולי בפעם הבאה שאיש יגע בי, אני אצליח לעשות שני צעדים לפני
שאני נופלת.
ואני אוהבת אותה.
ורוצה להמשיך לצאת לטיולי אחה"צ אל מחוצה לי.
ואתה, אתה מקסים.