שומר בלילה. השעה חצות וחצי. קר לאללה. אני לבוש כולי בשחור.
ליד יד ימין מונחת חרב. זו חד-להבית קצרה. בעיקר ליופי אבל
היום היא עשויה להביא תועלת. ליד יד שמאל מונחת סכין שיסוף
בעלת מנעל זרת. פחות מרשימה מהחד-להבית אבל היא תהיה יותר
יעילה אם התוכנית תתפקשש.

חרא. קר לי לאללה. אני יושב על האדמה הקפואה הזאת, בין צללי
השיחים ומחכה שהוא או הם יגיעו. שש דירות יש בבלוק הזה. שש
דירות. ארבע מאוכלסות. לשתיים מהן פרצו בשלושת השבועות
האחרונים. לא לשלי, תודה לאלת האופל, אבל לשני השכנים. בשני
המקרים אותה השיטה - הם הגיעו מאחור, שברו חלון אחורי בזמן
שבעל הדירה ישן בבטחה בבסיס צבאי כלשהו הרחק הקיבוץ הארור. אבל
לא אני. אני לא ישן בבסיסים צבאיים. כבר שבועיים שאני שוב
בנען. יש לי עוד לפחות חודש עד החזרה לטבריה. אז אני עושה
אמבוש. כן כן. הבני זונות יגיעו, יראו שאין דירה אבל מסך של
מחשב בולט לו מול החלון. אחלה כסף. כסף קל. הם יבדקו את החלון
ויגלו שמישהו היה טיפש מספיק כדי להקל על מלאכתם. החלון לא
נעול. הם יפתחו את החלון ויכנסו פנימה. ואז אני אתחיל לעשות
מהומות. הסלולרי מוכן על מספר הטלפון של הרכז בטחון שוטף. אם
היה לו שכל אז לא אני הייתי קופא כאן כי הוא היה עולה על רעיון
האמבוש בעצמו. אבל הוא לא. הוא יביא תועלת בכל זאת. כשהם יכנסו
מבעד לחלון אני אלחץ על הSend. ואז אני אשלח את יד שמאל אל
המקלדת האלחוטית שלי. איזה יופי שיש כזה גאדג'ט - יש לה טווח
של עשרה מטר בערך. אני אלחץ על כפתור הX - אולי אצטרך לקום
ולהתקרב מעט בשביל זה אבל בכל זאת. הWinamp מוכן על קול יללה
מחריד שהשגתי מאיזשהו מקום. הרמקולים על פול ווליום. הACDsee
פתוח על Gif מונפש שפועל כמו אפקט הפליקר. המסך על כיבוי
אוטומטי בגלל החרא הזה של מיקרוסופט שאמור לחסוך חשמל. המסך
ידלק, היללה תישמע, ה-Gif המונפש יסנוור אותם ויחשוף אותם אלי
באותו הזמן. אני אדבר עם הרב"ש בזמן שאתקרב, החרב ביד ימין
והסכין ביד שמאל. הם ילכדו בין החרב לסדן כמו שלא אומרים. הדלת
נעולה - כדי לפתוח אותה הם יצטרכו לשבור אותה. יש רק דרך יציאה
אחת - החלון. אבל הם יצטרכו לטפס על אדן החלון בשביל לצאת
והחד-להבית תאיים לדקור מי מהם שינסה. הרב"ש הדביל יגיע ואם יש
לו טיפה שכל הוא יביא איתו חצי קיבוץ, הדפוקים יתפסו ויובאו
למשטרת רחובות. אני לא מוכן להסתפק בלהבריח אותם. אני רוצה
לתפוס אותם. שלא יוכלו להמשיך לגנוב.

אחת בלילה. נמלכתי בדעתי. אני לא רוצה לתפוס אותם. היה דבר קטן
שלא לקחתי בחשבון.

אם אני אתפוס אותם הם ילכו לכלא. מגיע להם, נכון? לא נכון! אין
דבר שאני מעריך יותר מהחופש. על צווארי יש דרך קבע תליון כסף
בצורת עיטם לבן ראש - המוכר יותר בתור הנשר האמריקני הקירח.
שאף אחד לא ידאג מזה שאני נוטה לאמריקניזציה או משהו. העיטם
מסמל עבורי את החופש. החופש הוא המעלה הראשונה. אין דבר חשוב
ממנו. המנטרה שלי היא I will not be bound - לא אתן שיכבלו
אותי. עדיף המוות על אובדן החופש. זהו העיקרון הראשון במעלה של
אמונתי באלת האופל. החופש. אם אגרום לאדם אחר לאבד את החופש
שלו - מה אני? אין דבר שפל מזה.

אני תומך בהחלת עונש המוות בארץ. כן. לא רק למחבלים או לרוצחי
ראשי ממשלה. לכל רוצח. גם לאנסים. אנחנו לוקחים אנשים וכולאים
אותם. אנחנו הופכים אותם לחיות פרא בכלוב. וכמו חיות פרא, הם
לא יכולים להתרגל לכלוב. אנחנו לא מנסים לתקן את דרכיהם. אנחנו
מנסים לשכוח אותם ולהפחיד אחרים שלא ילכו בדרכם. דבילים. אנחנו
דבילים. הכליאה נוראית מן המוות. המוות יהיה מהיר ורחום -
אפילו כיסא חשמלי צולה את המוח בתוך עשר שניות. על זריקת רעל
אני בכלל לא מדבר. אם באמת צריך להעניש מישהו - תוציאו אותו
להורג בכיתת יורים שתכוון במפורש מתחת לחזה - יקח לו זמן, אולי
שעות אפילו, עד שיתפגר. אבל זה עדיף על כליאה. ידוע שהסוהרים
בבתי הכלא סובלים מעבודתם. העבודה הופכת אותם ללא אנושיים.
מרעילה את נשמתם באיטיות אך בלי רחמים. מדוע? אם אנחנו לא
יכולים לתקן את דרכם של הפושעים, האם לא עדיף הצדק המזרחי?
קטעו את ידו של גנב, הרגו את הפושע המסוכן יותר. זה גם יפחיד
יותר. משום מה אנשים לא מבינים שבין כיסא חשמלי, זריקת רעל,
כיתת יורים, עריפת ראש, תלייה וכליאה לעשר שנים - הכליאה היא
העונש הנורא יותר. "אל תרים את הסבון במקלחת" אומר לכם משהו?

לא. לא אתן את ידי לכך. אני אלך לישון. ממילא השינה שלי קלה
והאינסטינקטים דרוכים תמיד - אם מישהו יכנס אלי אני אתעורר גם
ככה. שילך העולם להזדיין. אין מחיר לחופש. אין דבר נורא יותר
משלילת החופש. לא אשלול את החופש מאף אדם.

אידאליסט? טיפש? לא משנה מה אני. אני אוכל להסתכל במראה מחר
בבוקר.