כמו אור הירח בנפשי הסדוקה
הארת לי את האפלה שבה הייתי שרויה
נתתי את עצמי לשפתיך
מתמכרת אט אט למגע ידיך, לנשימותיך
נסחפת אחריך אל תוך אופוריה
כמו קרן שמש חיממת את נפשי הקפואה
המסת את הקרח, ושם התגלה לב שפועם רק בשבילך
כשאנחנו יחד והשמש שוקעת, אני רואה רק זריחה
זקוקה לך כמו אוויר לנשימה
לפעמים כל כך קשה להרדם
עוצמת את עיניי ומציירת את דמותך, כה קרובה
פני מלאך בי מתבוננים
לפעמים נכנעת לדמעות
אך נאחזת במחשבה שאתה אי שם חושב עליי, ובלילה בחלומך מלטף גם
את פניי
יודעת שאחכה לך תמיד
כל חיי חיפשתי את החלק החסר בפאזל של נפשי
שימלא את החלל הריק הזה
ואני רק רוצה שתדע, שהחלק הזה תמיד יהיה שייך לך
זקוקה לך כדי להרגיש שלמה.