אנדרו נתן לי מבט מבוהל , גימגם משהו על מגבת , ורץ לכיוון
החוף. הסתובבתי באיטיות לכיוון האחוזה וראיתי אור צהבהב חזק
בוקע מהחלון  האמצעי. למיטב זיכרוני זה היה החלון של החדר הישן
שלי. את זה אני זוכרת בגלל מסך הקיסוס שכיסה את כמעט כל החלון.
קמתי בכבדות מהעץ ורצתי אל הטירה. חצץ נכנס לנעלים הישנות שלי
אבל המשכתי לרוץ בכל כוחי.  כשהגעתי לדלת עצרתי, התנשפתי קלות
והמשכתי לרוץ. כמעט הפלתי את גב' אוניבד. "אולי תיזהרי קצת
גרינבוש?!"-היא צעקה אחרי והמשיכה ללכת. כשהגעתי, סוף סוף,
לקומה השלישית, ראיתי את רולין עומדת מול הדלת שלי ואוכלת
מאפין קר. "מ..ה ק..רה?"- שאלתי אותה בקושי רב. "היא התבוננה
בי כאילו היא לא ראתה אותי מעולם ושאלה בקול חד:"מה את עושה פה
ג'ני? כאילו לא חסרות לנו מספיק צרות, הנה גם את באת להכביד
עלי." הסתכלתי עליה המומה. היא מעולם לא דיברה אלי ככה. פרעתי
קצת את הפוני הסגול שלי והסתכלתי לה בעינים."מה אני כבר
עשיתי?" , שאלתי אותה בלי למצמץ. "מה עשית בחוץ עכשיו?", היא
שאלה בחזרה ונעצה בי מבט חודר. בד"כ רק גב' לגבל מסתכלת עלי
ככה."ליאוניד שלחה אותי החוצה", אמרתי וכיחכתי בגרוני,"ומה את
עושה פה?". היא התרככה ואמרה בשקט, אולי בשביל שנעמי לא
תשמע:"תראי...לגבל סבורה שהמצב של העלמה ג'יידס אינו מין
הטובים פה. היא חושבת להעביר אותה לסיינט ג'ורג' עד שגישתה
תתרכך במקצת." משהו שם הריח לי חשוד. רולין הכירה את שמותיהם
הפרטיים של כולנו, ומעולם היא לא קראה למורגן העלמה ג'יידס."
רולין"- אמרתי לה והנחתי יד על ידית הדלת,"מה באמת קרה?" היא
צעדה בכבדות מספר צעדים והתיישבה על המדרגות. "ג'ני, קרבי
לפה."-היא אמרה וסידרה את שערה.באתי אליה והתיישבתי."כמה זמן
את מכירה את העלמה ג'יידס?"
"קוראים לה מורגן ואת יודעת את זה טוב מאד. ונדמנה לי שאני
מכירה אותה כבר שנה."היא הסתכלה עלי בעיניניות ואמרה:"טוב,
ובכן מתי הולכת מורגן לישון בכל ערב?". כבר תיארתי לאן זה
מוביל." בערך ב4 לפנות בוקר" אמרתי בהכנעה. "ג'ני, מה את חושבת
שהעלמה ג'יידס  עושה עד 4 לפנות בוקר?" "קוראים לה מורגן
לעזאזל!", אמרתי וקמתי. פתחתי את הדלת והמחזה שנגלה לעיני לא
היה יפה. מורגן שכבה על הרצפה, מסביבה  מספר שוטרים והאחות
אמרלדו. השמלה השחורה הצמודה שלה הייתה קרועה לגמרי ומספר
חתכים עמוקים היו ברגלה.ליד המיטה היו מונחים כדורי ההרגעה
שלה. אמרלדו ציקצה בלשונה ורכנה לעבר מורגן."זה לא חתך
יפה.."-היא אמרה ובחנה את רגליה של מורגן-" אני מניחה שבעזרת
הכדורים היא ניסתה להתאבד."- היא החוותה בידה על צנצנת הכדורים
וקראה בלחש את ההוראות-" שני כדורים בבוקר, שני כדורים בערב,
לא יותר מ6 כדורים ביום". היא נאנחה ולקחה סטטוסקופ
חלוד."הנשימה שלה נורמלית "- היא אמרה ופנתה אל השוטרים-"הילדה
המסכנה ,לולא היינו כה עסוקים עם מקסין, אולי היינו יכולים
לשים לב אליה קצת יותר. אולי אז כל המקרה המצער הזה היה נמנע.
אולי היינו יכולים לעצור אותה ממעשיה". באותו רגע כבר לא
יכולתי להתאפק ושאגתי-"מעשיה??! מה היא כבר עשתה? התלבשה קצת
שונה מהאחרים??! העזה למרוד קצת?! הלכה לישון מאוחר?!" אמרלדו
התבוננה בי ארוכות ודמעות עלו בעיניה. "ג'ני.."- היא אמרה
והסתכלה עמוק אל תוך עיני-"מורגן היתה זונה. מצאנו אותה אתמול
במנצ'סטר באחד הרחובות הצדדיים, מוכרת את גופה למשופם אחד.
בבדיקת הדם שלה נמצא הרואין. מובן שמייד הסענו אותה לפה. אבל
לחא היה לנו מספיק שכל בשביל לשמור עליה בבוקר." כמעט
התעלפתי."ומה..ומה עם נעמי?"- שאלתי בקול רועד-"מה עשיתם איתה
עכשיו?" אמרלדו ניערה את קצוות שערה השחור הקצר וקמה. היא יצאה
אל המסדרון ורמזה לי לבוא אחריה. היא פתחה את הדלת ליד, שם
הבחנתי בגוש מכוסה בשמיכה, רועד ומכורבל בתול עצמו."אני חושבת
שהיא צריכה את תמיכתך. עבר עליה הרבה היום". היא אמרה ויצאה מן
החדר, משאירה אותי עם נערה היסטרית והרבה מחשבות.

המשך יבוא