פוחדת ללכת,
פוחדת להישאר,
גם אם יהיה רחוק,
הפחד לא יחלוף,
כל עוד רוחו בו -
לא יעזבנה היראה,
כי בו בוערת הקנאה,
הדילמה לא תהייה קלה!
מנסה לברוח מהמציאות המרה,
פורקת עול בכתיבת שירה,
זעקותיה שוזרת לחרוזים,
זה מקל מעט, את כאבה...

הייתכן?
שאנשים מאושרים,
לא כותבים שירים?
הייתכן?
שכל המשוררים,
בחייהם אומללים?

הרי תמיד, תמיד!
השירים העצובים -
הם בעלי כוח המשיכה,
מרגשים יותר, מעבירים מסרים,
והכי,  הכי יפים!!!

הייתכן...?

14/02/04
מוקדש באהבה לכל הנשים והילדות המוכות, בעולם!
שלא ידעו עוד צער לעולם!
כואבת את כאבן...