בחדר הומה אדם
אנשים מדברים, צוחקים, מסתכלים
נמצאת בחור שחור
לא רואה, לא שומעת דבר
חושבת עלייך
רואה אותך מתפוגגת כשאני עוצמת עיניי
נעלמת בתוכי
שותקת
הכעס גדול מהחמלה בתוכי
נשברת
משפילה מבט
בכדי להסתיר דמעה זולגת
מתחילה להבין משמעויות נסתרות
שלא כל הדרכים שגויות
שכחתי מעצמי, נותרו רק הזכרונות
נגמרו האשליות
את עולם הזכוכית שלי ניפצתי
כעת פקחתי את עיניי ונדהמתי
לא נותר בי כוח לאותן המלחמות
כל כך הרבה דברים יש לשנות
בכדי לבנות מחדש
את עצמי אני הורסת
מפחדת שאת מהותי באותה הזדמנות
אני מאבדת
קשה להשאיר הכל מאחור
כבר לא נאחזת ביום האתמול
משחררת את כבלי העבר
ובפעם הראשונה
עוצמת עיניים בציפייה למחר |
