פוקחת עיניים בבוקר כשהאור מציף את החלון. אני פותחת את החלון,
מסתכלת החוצה ושואפת יום חדש. מתלבשת, שמה את הצעיף שאני אוהבת
ויוצאת החוצה.
כל יום אומרת תודה. לומדים להעריך דברים קטנים. קטנים - תלוי
למי: בעיני הנמלה אנו ענקיים.
פתאום, כשכל הטוב מגיע איכשהו, הוא פשוט סוחף אותך אחריו.
העליות והירידות בחיים. כל השאלות האלה של "למה" נגמרות
כשבעיניים יש ברק של שמחה. כמו אצל ילדים - הם חדשים כאן, אבל
הם יודעים להעריך הרבה יותר מאיתנו והם עדיין מתפעלים מפרחים,
חיבוקים ועוד דברים נפלאים.
כשהתקופות הרעות עוברות, אז מרגישים שהאור חודר פנימה, צוחק
ביחד עם שמחה ואפילו לא צריך סיבה מיוחדת.
אפילו אפשר לאכול הרבה שוקולד וכבר לא כל כך איכפת מלהשמין, או
פתאום סתם ככה לרוץ ממש מהר ברחוב, או לעשות דברים שבחיים לא
היית עושה, פשוט עכשיו קיבלת אומץ.
כשנדמה לך שהכל שמח פתאום והשמיים הכי יפים היום, תלמד להעריך,
תהנה מהיום, תלמד להקשיב לצחוק של עצמך ואל תשכח לחייך.
באותן תקופות נפלאות צריך לשמר זיכרון יפה, שלא נזכור רק את
הדברים הרעים. אנחנו נוטים תמיד לזכור את הדברים הרעים ולא
הטובים. תנו גם לדברים הטובים לחלחל פנימה ותסגרו בחיוך. |