היא לא רצתה ללכת למסיבה,היא חשבה שיהיה משעמם אחרי הכל כל
המסיבות של "החבורה" הם אותו הדבר: באים, שותים, מעשנים קצת
מזה וקצת מזה והיא...אותה זה כבר משעמם כל יום שישי להקיא מחדש
ובסוף הערב למצוא דרך להתגנב הביתה...בשביל שאמא לא תריח את
הריח של השתיה ושלא תראה את צבע העיניים שלה...אבל היא בכל זאת
באה, בשביל החברות...היא ישבה בצד, ליד הנרגילה , כל כמה דקות
לוקחת כמה שחטות, סתם בשביל הטעם וגם קצת בשביל הפוזה...היא
רצתה ללכת הביתה...היה לה משעמם במסיבה...עד אותו הרגע המקסים
בו היא ראתה את אותו נער מסתורי נכנס בדלת...הוא בא כדי להגיד
שלום לשמוליק- אחד הידידים שלה... איך שנכנס דרך הדלת, העיניים
שלהם נפגשו באותו רגע, אותו רגע מקסים שהרגישה כאילו נמשך
שעות, הם פשוט לא הורידו את העיניים אחד מהשני, חייכו חיוכים
בישניים זה לעבר זה, היא חשבה לעצמה, "נו לכי, דברי איתו לפני
שילך" אבל וויתרה על זה ,היא פחדה שאם תלך ו'תתחיל' איתו הוא
יצחק לה בפנים, מחוסר ענייין ועוד ליד החברים שלה,
פדיחות...והוא הוא לא בא לדבר איתה, אולי כי לא היה
מעוניין...או אולי כי גם הוא, פחד מסירוב...כך נמשכה לה חצי
שעה של מבטים נחפזים...חיוכים עדינים ואז, לבסוף אותו רגע שבו
היה צריך אותו נער מסתורי ללכת, הוא שלח לעברה מבט אחרון, ציפה
שתבוא ותתחיל לדבר איתו והיא...היא התביישה , היא לא באה, היא
ציפתה שהוא יבוא וכך הוא יצא מהדלת ונעלם...היא ישבה וחיכתה
אולי...אולי הוא יבוא כדי לתת לה נשיקה וילך, אבל הוא לא בא
היא לא ראתה אותו מאז, היא כבר די שכחה אותו... אך את אותו
הרגע המושלם...הרגע בו הוא נכנס בדלת ויצר את קשר העין הראשון
ביניהם...את אותו הרגע המקסים, היא לעולם לא תשכח...