למה אף אחד לא מבין אותי?
למה אף אחד לא מבין מה אני באמת מרגישה?
בואו אני יסביר לכם מה אני מרגישה:
אני מרגישה רע!
אני מתגעגעת אליו כמו שלא התגעגעתי לבחור בחיים שלי.
אני אוהבת אותו כמו שלא הצלחתי לאהוב עד שפגשתי אותו ועכשיו
כשאנחנו לא ביחד, אני בוכה כל הזמן, מציירת ציורי מוות, מציירת
רק בשחור, שונאת צבעים אחרים.
כל הזמן אתם אומרים לי, "תעזבי אותו, הוא לא שווה את זה", "הוא
סתם חרא".
אז זהו שלא! פה בדיוק אתם טועים!
זה בדיוק מה שאתם לא מבינים!
הוא לא חרא! הוא אלי שלי... שלי!
והוא כן שווה את זה.
למה? כי בחיים לא ראיתי את עצמי ככה, בחיים לא ראיתי את עצמי
כל כך שמחה ו... בחיים לא ראיתי את עצמי כל כך עצובה...
שבורה.
ואם יבוא יום ותראו אותי, אתם תחשבו לעצמכם:
"היא לא נראית כל כך עצובה".
"למה היא צוחקת כל כך הרבה אם היא שבורה?"
הכל בולשיט אחד גדול!
אני ככה רק בגלל שהתייאשתי ממכם.
הגעתי למסקנה שאתם באמת חסרי תועלת ושאתם לא יודעים לעזור כמו
שצריך, לעזור לחבר בצרה.
אז מה עוד אפשר להגיד כדי שתבינו?
שהוא היה האחד? שאני לא יכולה בלעדיו?
כל מה שאני אגיד זה גם ככה לא משנה כי אתם לא מבינים ובטח גם
לא תבינו...