לא שיחקתי בו, אהבתי אותו...באמת שאהבתי אותו
אבל אני, בקשר...זה לא הגיוני...זה לא מסתדר
אני לא טיפוס של קשר...זה אף פעם לא מחזיק מעמד...זה מפחיד
אותי
אז העדפתי לחתוך...כמה שפחות לפגוע בו...בי
חשבתי שחתכתי בזמן...אבל זה היה מאוחר מדי, הוא כבר היה מאוהב
פגעתי בו, יותר ממה שחשבתי שאי פעם אני מסוגלת לפגוע, ועוד בו
הוא כבר לא מסוגל להסתכל לי בעיניים...להיות איתי באותו מקום
זה פוגע בי, לדעת שהוא לא מסוגל להסתכל עלי
אבל בעצם...אני פגעתי בו... אני הייתי הכלבה בסיפור
וכל זה למה??? כי לא אהבתי אותו??? כי לא אהבתי אותו כמו שהוא
אהב אותי....אבל...אבל ממתי לא לאהוב מישהו זה פשע?
אבל לא זה הפשע בסיפור...הפשע, או יותר נכון הטעות...הטעות שלי
הייתה שדיברתי מהר מדי...שנתתי לו יותר מדי תקוות
ואני באמת מצטערת...
אני מצטערת על כל מה שאמרתי לך שגרם לך להיות עצוב
אני מצטערת על כל אותם הרגעים העצובים שהיית צריך לעבור בגללי
אני מצטערת על כל מה שגרמתי לך לקוות, ולא קרה
אני מצטערת שפגעתי....
והכי הרבה אני מצטערת שבכלל הכרת אותי...ככה היית סובל פחות...