לילות חשוכים של דמעות
נספגות לתוך כר לבן
והיא תוהה האם רק לה
קרה הנורא מכל
ורק בה בגד אותו עב מעונן.

לילות ארוכים של זכרונות
תמונות נמלטות מתוך הכר
את אשר לא תגיד בהכרה
ממלמלת שפתה מתוך חלום
נשבעת היא בכל לילה
שלעולם לא תגדע את אשר
הצליחה שתיקתה לרקום  

איך ייתכן שלילות חשוכים
כל כך לבנים
ואיך קורה שלפתע נאבדים הנעורים
ונותר רק תום פצוע ומדמם
ונמאס אותו חלום ארוך שבה הולם
לילה לילה חוזר אותו האיש
מטיל צל, מפיל בה פחד
איך הגשם מתוך העב שב ומלטף
ושוב נדמה שאבדה בקרירות היקום
ולעולם לא תצליח לחזור
ולעולם לא תשוב להאמין
שיום המחר יביא נחמה.