מבחינתי הכיתה הייתה מלאה בצרות מפה ועד להודעה חדשה...
חיפשתי את עצמי בתוך המעגל כשבאמצע הייתה דמות אחת לפניי, היא
אמרה לי: "כשתוכלי לצאת מן המעגל הצהוב אראה את פניי מלאות
ויפות". לא הבנתי את משמעות המשפט אבל בהחלט ראיתי את דמותה
היפה מכל של אמי... לא יכולתי להגיד דבר, אך ידיי הושיטו קדימה
והיא הניחה אבן, לא עולה לי לראש מה היא האבן הנוצצת.
אט אט דמותה של אמי נעלמה מן האויר וכך השתנו חיי...
יצאתי מן המעגל - חסרת אונים, בזמן הזה היו ידידיי אצים ממקום
למקום כדי להזעיק עזרה. אני הייתי בינתיים מחוץ לכיתה, מחוץ
לעולם האנושי כשטיפה אחת של מים צוננים מענגים אותי והאויר הרך
בא לקראתי ומסרק את שיערי, ראיתי אותה שוב... ראיתי אותה כהיא
מנפנפת בידה אליי, רצתי אליה עם האבן שנתנה לי.
היא הסתכלה עליי, הסתכלה על האבן והפכה אותו ללב אבן בצבע ורוד
בהיר.
הסתכלתי עליה מוזר ואז התרחקה ממני...
זו הייתה חוויה מסעירה ביני לבין אמי המתה, למרות זאת אהבתי את
זה.
"קמת לתחייה" אמרו לי, אני לא הרגשתי כך. במשך כל השבוע ניסיתי
לפענח מה היה פרוש החוויה שלי, אי אפשר היה לקרוא לזה חלום כי
ממש הרגשתי את עצמי שם.
כנערה בת טיפש-עשרה, אני לא אמורה לחשוב על הדברים הללו,
אומרים לי כל הזמן, "כל החיים לפנייך", אף פעם לא הייתי בן אדם
רוחני עד שאמי התחילה להופיע בחלומותיי מידי לילה.