כמטח אוורורה החדשה,
מעל מפרץ הבנה,
פרץ סער;
כרוח תזזית,
הים התגעש.

מבצרו של הצורר באטיסטה,
לא יכל ללוחמי החופש;
לא צלחה ידו,
לכבות הלהב הנוצץ!

לא כבתה התקווה!
חרף סכנות ותלאות,
הגאות המשיכה;
הבסטיליה הקובנית,
כל רגע עמדה נפול.

העם האווה חירות,
האמין עד הסוף,
בתזרח השמש;
מעולם,
רוחו לא אזול!

אש המהפכה,
רעננה ממשיכה יקד!
להט שלהבתה,
בליבות העולם,
מוסיף לפעם.

כאז, גם עתה,
ברחבי התבל,
תיצת אש מרי.
דוגמת ונצואלה,
היא המופת.

עוד נראה את היום,
כששתי אמריקות,
יתלקחו במרד.

כשמעל גבעת הקפיטול,
אודם דגלים יתנוסס.

אש המהפכה הקובנית,
תוסיף להצית אש מהפכות,
מארץ לארץ.

באטיסטות חדשים,
שלטונם יקץ!