המילים נשפכות להן, על הדף
כמו מים
כל הרגשות שלי צפות שם, מנסות לטבוע בים של הדמעות
אך כלום לא עוזר.
נראה כי הגיע זמנם לפרוץ החוצה ולהרוס בי הכל.
ניסיתי להשתיק אותן, להכאיב להן
אך בדרך הכאבתי לעצמי
לעקור את השורשים שצמחו בי
אך השורשים הללו, חזקים יותר ממני
והעיניים שלו מטיילות בשלי
נוגעות ומלטפות את כולי
ברגע- מורידה מבט, זה אסור, אסור לו לטבוע בתוכי ולסחוף אותי
אליו כמו הים.
הוא ממשיך, ממשיך
ואני?
אני כבר נסחפתי, אבודה בין עיני המלאך שלו.
נדמה שזה הסוף
ברגע חטפו אותי
הספינה הגיעה, והוא הופיע, הציל אותי מן המים שהייתי עתידה
לטבוע בהם, לטבוע בו.
ניצלתי או איבדתי את הסיכוי היחידי לאהוב?
ים של אהבה, ספינה
והצלה אחת - שלי. |
