"שכחתי איך זה נראה! אני רוצה להגיע לשם, לכל הכחול והעומק!
למים הכחולים והנעימים. אני לא יודע איך המקום נראה ואיך הוא
נקרא שכחתי. כבר הייתי שם פעם, ואני רוצה לחזור!"
הזר שמולי חזר על דבריו זו הפעם השלישית ברציפות.
לא ידעתי מה לעשות. לרוב אני נוהג להתעלם מזרים, במיוחד
משוגעים, אבל בחיפושו המתמיד והאובססיבי הזכיר לי אותי בעברי.
"הוא הלך ממני! אני הייתי כבר שם, והדבר הכי גדול בעולם הלך
ממני! איך זה יכול להיות? תעזור לי!"
הלכתי מהזר. המשכתי בדרכי על הטיילת, נהנה מהבריזה הנעימה.
המחשבות שלי רצו לכל הכיוונים, אך במיוחד לזר. הוא פשוט נראה
לי כל כך דומה לי.
טיילתי. פתאום אני שם לב שהטלפון שלי מצלצל. הסתכלתי על הצג
וראיתי את שמה של אשתי. לא עניתי. העדפתי להמשיך לחלום בהקיץ
על הזר, שהמשיך ללכת איתי במחשבותי.
כשחזרתי הביתה, היא שאלה אותי איפה הייתי. אמרתי לה שטיילתי
בטיילת. היא התנהגה מוזר. שאלה איפה זה הטיילת בכלל ואני
ניסיתי להסביר לה שזה ליד הדבר הכחול הגדול הזה, העמוק, מים
כחולים, נעימים ומלוחים.