מר שמואל היום כבן שישים, שהיה קטן עוד קראו לו שמוליק,
ושמוליק היה ליבו בעתיד, כולם אמרו: "שמוליק בחור כארז."
עבד ולמד, טרח והזיע בשביל עתידו, שיהיה מובטח. וכולם אמרו,
בעת ששמחו, "שמוליק מוכשר, שמוליק עוד יצליח."

וגדל הנער ופנה לצבא, לקצונה נשלח מייד. וכולם אמרו: "שמיל
הכריש, שמיל עוד יצליח."
וחזר שוב ללמוד וקיבל את התואר, ושם מצא גם אהבה. איתה הוא
תיכנן משפחה, ילדים וכלב קטן בגינה.

ובחצי חייו עבד ועבד בשביל זקנותו שיהיה מאושר. וכולם אמרו:
"שמואל מצליח, שמואל ירוויח, שמואל בחור כארז!"
ואשתו לפתע עזבה ולקחה הילדים, "אני רוצה לחיות", כתבה. השאירה
לו כלב קטן וחביב אך הוא נותר ללא אהבה.

והיום בגיל שישים, מר שמואל יוצא לחיים!
"אצא לטייל", אמר, אך ידו רחקה מן הקביים.
"אוכל איזו פיצה", חשב, אך איפה השיניים?
ויש לו דירה במרכז הבירה וחשבון מנופח עד שמיים, כי את חייו
בזבז בשביל החומרה.

מר שמואל בחור כארז.