אתה לא היית שם כשהייתי צריכה אותך
אתה לא היית שם כשבכיתי על שעזבת
אתה לא היית לידי כשהייתי צריכה תמיכה
אתה לא ראית את הסבל שלי, איך שאני בוכה.
חשבת שחיי ורודים בעוד שעזבת
והשארת אותם שחורים ללא כל טעם להמשך.
אתה מפסידן , אבא, הפסדת אותי
ואני באה אליך, אבא, בהאשמה על שעזבת
על שניתקת את עצמך מחיי
שהפכת לחלק נפרד מחיי, אני מאשימה אותך
על שעדיין אני בוכה עלייך.
אני מאשימה אותך, אבא, על שהרסת את חיי
שהרסת אותי, שפירקת אותי לרסיסים, ועכשיו, לא אתה זה שאוסף
אותם.
כל מה שתגיד, אבא, רק יחמיר את הכעס, האכזבה, האשמה שאני רוחשת
לך
את הכאב הגדול, שטמון בתוכי ולא יוצא, את הבוז שאני חשה
כלפייך.
את החלל הענקי שהותרת בליבי, אי אפשר לסגור. כי כל מה שהשארת
לי בלב זה רק חור.
זכור אבא, זכור: אתה זה שעזבת והשארת הכל מאחוריך, מטאטא הכל
מתחת לשטיח, שיעבור מעליך, ואתה אף פעם לא תדע מה עברתי ומה
אני עוברת.
אתה המפסידן שעזב, לא אני...
אתה האשם ולא אני. |
