בשכונה שלנו מסתובב אנס סדרתי בן זונה (סליחה על הקללה). הוא
אנס שתיים מחברותי ועוד עשר בשכבה. ראיתי איך חבורתי נהרסו כבר
לא הכרתי אותם יותר. נחמתי אותם, וניסיתי לעזור. אבל אז לא
ידעתי עד כמה זה כואב ואיזה צלקת זה משאיר לכל החיים. אבל היום
אני כבר יודעת. היום עשרים שנה אחרי עדיין לא התאוששתי אני כל
הזמן נזכרת באותו יום נורא. זה היה יום של חורף, לכן החשיך
מוקדם, ושחזרתי מחברה שלי בשעה חמש כבר היה חושך. לא דאגתי
ללכת בחושך כי כבר שבועיים לא היה שום מקרה של אונס כולם חשבו
שאנס הלך, וגם אני. נכנסתי לרחוב צר מצד אחד יש חומה שעבר לה
יש כביש מהיר ובצד השני היו בתים של אנשים. ברחוב לא היה חשמל
זה קרה לעיתים קרובות בחורף. מעט מאוד תריסים היו פתוחים והיה
חשוך ומפחיד. הלכתי שם כמה שניות והתחלתי לשמוע צעדים. 'זה בטח
סתם מישהו שהולך לביתו' הרגעתי את עצמי. הצעדים התקרבו ואני
רעדתי כולי אני לא יודעת אם מהקור או שכבר ידעתי מה הולך לקרות
לי. המשכתי ללכת עוד כמה צעדים ואז ידיים שעירות וחזקות תפסו
אותי. צעקתי ניסיתי להשתחרר אבל לא הצלחתי. התפללתי שמישהו
ישמע אותי אבל אף אחד לא שמע.
האיש גרר אותי ללובי ומשם למקלט. הוא שחרר אותי וסגר את דלת
המקלט. סוף כל סוף יכלתי לראות אותו הוא היה גבוה ופניו היו
מכוסים בכובע גרב שחור. פחדתי נורא ידעתי מה הולך לקרות וידעתי
שאני לא יכולה לברוח משם. עמדתי שם כמו גולם ולא ידעתי מה
לעשות. הוא תפס אותי שוב ודחף אותי לקיר לא התנגדתי ידעתי שזה
לא יעזור. הייתי כמו בובה שמזיזים אותה רעדתי כולי מפחד אף פעם
לא שכבתי עם אף אחד ולא ידעתי מה יקרה. הוא הוריד ממני את
החולצה ופתח את החזייה והתחיל למשש את החזה שלי, הבטן והפנים.
הוא נצמד אלי ואני נגעלתי ממנו רציתי רק שיגמור ויעזוב אותי.
"עזוב אותי בבקשה עזוב אותי" התחננתי. אבל הוא המשיך הוא התחיל
לנשק אותי על הלחיים, הפה, הצואר, החזה. תחושת הגועל שהייתה לי
קודם התגברה והתחלתי להרגיש בחילה. הוא הוריד ממני את המכנסיים
ואחר כך את התחתונים. ראיתי אותו פותח את הרכוסן של מכנסו ואז
הוא חדר לתוכי. כבר לא הרגשתי כלום רק תחושת הבחילה התגברה.
כשהוא גמר הוא התרחק ממני וחשבתי שהנה זהו הסיוט נגמר אבל הוא
רק התחיל. הוא סובב אותי וחדר מאחר. זה נורא כאב ואני צרחתי
מכאב, אחרי שגמר סובב אתי ואמר שאם אני הולכת למשטרה הוא יעשה
את כל מה שעשה לי לאחותי והלך. נשארתי שם עומדת כמו גולם,
עירומה ומבולבלת. רק דבר אחד ידעתי למשטרה אני לא אלך, אותי
הוא הרס אבל אני לא אתן שאותו דבר יקרה לאחותי. אני לא יודעת
כמה זמן עמדתי שם אבל בסוף התלבשתי והלכתי הביתה. מאותו יום
הייתי מדוכאת כל הזמן ואף אחד לא ידע מה קרה לי. האיש ההוא היה
הראשון והאחרון שלי.
הסיפור לא אמיתי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.