|
את מפוזרת קרעים ופיסות
ברחבי סביבתי שעוצבה בידיו
של הזמן.
שריטות, חריצים ופתחים
מתוכם בוקע פרח עצבוני
מבעיר אותם בשלל צבעיו.
נשמתי מדלגת ממקום למקום
שהוא זכרון למה שהיה
ביני לבינך.
בזמנים של אהבה שכוותה בנו
כוויות קשות
של עונג שזור בסבל
הזמן הגנוב.
געגועי נצרבים כל יום מחדש
אל התמונות הפזורות לאורך דרכים
שהלכנו בהן.
פינות נדחות הן, שלי ושלך
ולא יותר. |
|
|
זה שאני כותב את
הסלוגנים הכי
שנונים,
הכי מצחיקים
הכי נוקבים
הכי מקוריים
הכי פילוסופיים
הכי איכותיים
והכי טובים,
זה עושה אותי
ליוצר נערץ בבמה
או שבעצם איש לא
מכיר אותי?
יגאל עמיר,
מגלומן מיתמם,
לא מבין מה
רוצים ממנו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.