לצד נהר כבוש עלי שלכת
שם ראיתי סודות כפרחים נקטפים
בנה לי אבי בקתה מפלט מהדרך
עם דלת מעץ ופעמונים


היכן שהשקיעה נמתחה לאורך שביל ענני גשם
הייתי יוצא אל הפארק ומגלה דרכים חדשות בעצמי
רבות הן הדרכים בין פיתוליי הנפש
מרוב דריכות בה אבק כיסה את לבי


הייתי סתם פעמון דומם
זרוק בסוף גינת יובש
עד שאת כענבל באת והצטרפת לנגינה העצורה בלבי
וכל בני האדם בי יכלו לצלצל עד החופש
ראי הנה בא השקט ועוטף אותך ואותי


על נדנדה צרה וחורקת
ניסיתי לקטוף את שהיה מעליי ולברוח מעצמי
חרצתי פס גרירה על אדמה כואבת
כמו אותם פסים שעשית בלבי


בשדה נרדמתי שתוי ריח פרח ורגש
חיכיתי עמם ובכל זאת לבד שיקטפו גם אותי
אפילו אלוהים שכח או שמא טעה בדרך
התעוררתי עם צוף צהבהב על צאוורי.