אהבה!
רוצה אהבה!
רוצה לשכוח את כאב הבגידה... כמו סכין, שזה אתה שויפה,
נכנסת, ישר ללב, בלי רחמים, דם, חתכים אין ספור, כאב עצום,
צעקה, ממעמקי יוצאת, צעקה שלא הייתה כמוהה בעוצמתה, צעקת האימה
החוצה לעולם יוצאת, את המתים מהקברים מוציאה, את המתים בקברים
מטריפה!
דממה!
לאף אחד לא אכפת!
דממה בתוך הלב הקר, שלך, שלי, של כולם!
הלילה עובר בסיוט נוראי, הלילה הקר, עוד לילה לבד, עוד לילה
בלי שום מילה מרגיעה, בלי שום נשיקה מבינה!
השמש יוצאת, אור בחוץ אך חושך בפנים, חושך תמידי, חושך שחור,
שום אור!
יום שטחי כרגיל, הסכין עדיין בלב, רוצה שימשהו יוציא אותה,
רוצה שאתה, רק אתה יכול!
דממה!
לך לא אכפת!
ושוב הלילה, לא נרדמת...
שוכבת במיטה הקרה, שוכבת אבודה, בתוך עולם משלי, עולם שבניתי
רק לעצמי, עולם ורוד מבחוץ, שחור מבפנים, חם אבל מצד שני כל כך
קר!
שמיכה מעליי מסתירה את הכאב, הקירות העבים, לנשום לא נותנים!
האוויר המחניק ללבי רק מזיק, הסכין ממשיכה לשחוט בעוצמה, את
לבי הגוסס, את אחרונות תקוותי היא הורסת, בלי רחמים!
לא נרדמת, מבפנים זועקת, לאלוהים שלא קיים, לשטן! קח את הנשמה
שלי, שכבר מזמן נמאסה, שכבר מזמן מעיקה...
דממה!
לאף אחד אין מושג!
תשאיר בלי רגשות, תשאיר בלי מחשבות, תשאיר אדישה, אליו, אל
כולם, לסביבה!
נמאס לחיות, כל לילה מחדש, נמאס להרגיש את הסכין החדה.
רוצה להגיד לכולם, לבקש עזרה, לבקש מחילה, על טעות שאפילו אני
לא מבינה!
חוסר אונים, שני סכינים...
עוד סכין מתחילה, בעוצמה מצטרפת לראשונה,
הן כורתות ברית, לא לתת מנוחה ללב שלי...
כמה סכינים אני יכולה לסבול?!
כמה כאבים הלב יכול?!
כמה מחשבות רצות בראש?!
כמה שאלות?!
כמה רגשות לא מובנים?!
איפה אתה, אלוהים?!