הוא נכנס בדלת הצדדית, כאילו ידע בדיוק לאן הוא הולך. עבר
במסדרון קצר ובעוד דלת שהובילה לחדר קטן ובו היא היתה.
כשנכנס, היא נשארה קפואה במקומה, לא ניסתה לצעוק או לברוח,
כאילו ידעה בדיוק מה הוא הולך לעשות לה. היא ראתה אותו, חייל
גבוה וחסון, מראה פניו עזות וחיוך קטן ומרושע שרוע עליהם.
פחיבה נעה צעד קטן לאחור ונתקלה במיטה. ערן התקדם, קרע את
בגדיה, הצמיד את הקנה ללחייה ולחש במבט מלוכלך "אוססקוט!" היתה
דממה.
"הייתם, נכנסתם, יצאתם. זה בדיוק מה שהולך לקרות." צחי המ"פ
סיכם את התוכנית לפעולה בקולו הנוקשה והוסיף באוזני "בשתים
אפס-אפס אתם לא פה, ברור?"
בפעולה אמש, בכפר קלנדיה שבפאתי רמאללה, נכנסנו לבית של
משתף-פעולה, או בקיצור משת"פ. פעולה פשוטה אך מסוכנת.
"דפוק כבר בדלת," לחשתי מעוצבן לשמעוני, שלא עשה כלום מול הדלת
כבר יותר מדקה ורק ניסה לראות אם יש מישהו מהצד השני.
"רגע," לחש, קירב את ראשו לדלת והאזין לדממה שבקעה כל אותו
הזמן מאחוריה. הבית נראה רעוע ודל, כמו שאר הבתים בכפר, בנוי
מאבני ירושלים קטנות ומלוכלכות. בזמן שחיכיתי לשמעוני סרקתי את
הסביבה.
השמים היו בהירים ומלאי כוכבים. מדי פעם רצו עכברוש או שניים
בין ערמות הזבל הפזורות בסמטאות הצרות והמצחינות. המקום היה
שומם. סביב הבית היתה דממה.
דפיקה בדלת.
המשת"פ פתח קצת את הדלת והורה לנו להיכנס. כשדויד מחפה עם
קוטלר בפינה אחת, אלעד ו"מצח-נחושה" בשנייה, אני ושמעוני
נכנסנו לחשיכה שבפנים. דויד הדליק פנס ופני המשת"פ נראו.
הוא נראה דווקא בסדר, לא כמו שחשבנו לפני כן, במוצב. הוא היה
מגולח, גוון עורו בהיר יחסית ולא היתה לו פלולה על הלחי.
שמעוני חזר מהסיבוב בבית ואמר שהכל פנוי. הילדים, האישה
והזקנים נמצאים בשני חדרים בקצה הבית וחוץ מזה הכל שקט.
התיישבנו על הרצפה כשדויד מאיר מלמעלה באלומה אדומה. שמעוני
וקוטלר צופים החוצה למתרחש בדממה מחלון המכוסה בווילון, אלעד
תופס פינה ו"מצח-נחושה" לוקח משהו לאכול. פתחתי את המפה
והצבעתי למקום שהיה מסומן באדום.
המשת"פ נשען קדימה והתבונן בעיון במפה. "מצח נחושה" חזר עם
סנדוויץ' מפיתה עיראקית בידו השמאלית, כשהנשק בידו הימנית.
דויד ביקש ביס וערן נכנס לאיזו דלת צדדית.
עזבתי את שמעוני ודויד עם המשת"פ ונכנסתי לדלת בה ערן חמק לפני
כחמש דקות.
במסדרון הקצר היו תמונות אחדות של מכובדים שונים. על הרצפה
הוביל שטיח פשוט לדלת נוספת, שממנה בקעו קולות חוזרים של חריקה
וגניחה. הבנתי מה מתרחש שם ומיד פתחתי את הדלת.
נישקו של ערן היה מונח על הרצפה וגופו העירום והמסיבי-למחצה
כיסה את הנערה הערבייה, שייבבה חרש כשהוא חדר לתוכה וידו מכסה
את פיה.
"ערן! מה אתה עושה? עוף מפה בחזרה לכולם!" פקדתי עליו מעוצבן
וחסר-אונים.
הוא מעך ונישק את שדיה, התרומם מהמיטה והרים את מכנסיו. יצא
מהחדר כשמבטו אלי מביע מאוס והשאיר אותי עם פחיבה, בתו הבכורה
של המשת"פ. היא קברה את פניה בידיה והמשיכה ליבב.
כיסיתי אותה בשמיכה שנמצאה על הרצפה. החדר נתמלא שוב דממה,
כשיבבותיה נשמעו חרש, חנוקות ופצועות. יצאתי בעקבות ערן.