נראה לי, שאחרי כל השנים האלה, את כבר צריכה להכיר אותי.
את מכירה אותי, לא?
את צריכה להכיר את אלפי החולשות שלי.
והפאקים שלי.
והתסבוכים שלי.
את צריכה לדעת, שהביטחון העצמי שלי קבור לו אי שם בקרקעית של
באר עמוקה. את צריכה לדעת כמה אני צריכה חיזוקים מהסביבה שלי.
את צריכה לדעת, כמה אני צריכה את החיזוקים שלך.
יותר משל כולם.
את צריכה לדעת, שאת הכל בשבילי, ושאני צריכה להיות גם הכל
בשבילך.
טוב אז לא הכל.
אבל משהו, לא?
את צריכה לדעת, שאני זקוקה לך. ושלי, את צריכה לתת הרבה יותר
מלאחרים, כי אני לא מרגישה שנותנים לי.
לא כי מגיע לי יותר.
את צריכה לדעת, שאני מרגישה לבד. שרע לי. ושקשה לי.
את צריכה לעזור לי.
את צריכה להיות פה בשבילי, ושאני ארגיש שאת פה בשבילי.
את צריכה להראות לי שאני חשובה לך, כי לי זה בכלל לא מובן
מאליו.

את צריכה, כי זה בדיוק מה שאני עושה בשבילך, למרות שאת הבנאדם
האחרון שצריך את זה.
ואני עושה את זה ללא תנאים. ובכל מצב.
גם כשאת עסוקה רק בעצמך.
וגם כשאת עסוקה בכל שאר העולם.
גם כשאת רעה, וגם כשאת טובה.
גם כשאת צריכה את זה, וגם כשלא.

את צריכה לרצות לעשות את זה.
בגלל שאת רוצה.


וכן אני יודעת שאני אגואיסטית.