אותך אוהב לעד,
הפיח שלך כמו המור הנצחי,
כמו פנינה שחורה ובוהקת...

אוה, הנני מתייפחת למראה האוטובוסים
הצופרים ברם וברעם,
על הנהגים הגרוזינים היקרים,
על בתי הקפה המאוכלסים ברבי רבות של רבנים של כלום.
על נקודות הירוק הזעירות,
על חיילי השוקו והלחמניה, על התיאטרון,
על הספרייה עם העיתונים הצהובים,
על השלולית החיידקית, על פארק השעשועים המקרטע,
על הצומת הזעיר-אנפין הזו בלב לבך, על הים שחופו
מכוסה ב"פסק זמן" וחבריו, על  משכני המוזיקה,
ועל ילדי דור ה"נתן אלתרמן זה צחי מ'כוכבי השכונה'"
היוצאים מתוך הטראנס-שמאנס,
על התחנה הישנה ועל החדשה.
וכמובן על שכנתך היפהפיה, העתיקה, המדהימה.

אהבתי ,הינה אהבת אמת,
אוח, תל אביב, כל כולך מקום אחד,
מוזר משהו,
שבהחלט אשכן עצמי בו כמה וכמה
לוחות שנה (+כלב ועוד...).