מונה הוק / בין קמטי העור |
לא יודעת למה
מסתכלת באלפי עיניים
לתוכי.
אולי...
הבזק נקי של אור,
נשחק,
בין קמטי העור המסורבל,
והכיסוף מזמן בזמן
ללא מנוחה.
או שמא נגיעה בכפור,
המכונס עמוק במרכזי
מותירה שובל ארוך,
של פנסי תאורה
וקטורת.
מתגעגעת אליך,
הנצת את ההתחלה,
לתוך הנוי הזה בלא נודע,
אך אתה חקוק בי כך,
בשקיעה הנוגה,
במתק השפתיים הקוצני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|