בחדר השינה שלנו רוח קרה
פורצת בחריץ שלא אטמנו בקיר,
שורקת בבוז,
בין שריטה לשריקה
אתה נושם בקולי קולות
נשימות עייפות וארוכות מנשוא,
כשכל מה שאני רציתי זה מגע חפוז.
מתהפכת.
ושוב אתה מביט בי
כמו זונה עצבנית על כביש מהיר
המביטה ברכב החולף על פניה
ומתיז בוץ במאה עשרים קמ"ש,
והרדיו צורח מוסיקה בלי מילים,
וכל השקרים הכי גדולים שלך
פתאום נאמרים בקול רם,
וכל כך הרבה דברים
קורסים יחד בזעזוע אדיר
תחת אפס משקלו של הפחד.

כן,
עם כל הרעש הזה
קשה לי לערוך לך הלוויה הולמת.