מוטי פרי-מור / משרתי ועבדי אנוכי |
בבדידות,
בעת הלב ממאן -
לשמוח.
המועקה הולמת
בצבעי השחור.
אסתתר בקיברי,
לא אגלה מקום הימצאי,
קרן אור לא תיגע בגופי -
הסגור בארון חרפתי.
בנחל דמעות בכיי אטבע,
לא אמלמל, לא ארשרש,
בחרש אמנה דל ימי
בזה החלד,
אסגור עפעפי ואנום,
הלוואי לעולם.
משרתי ועבדי
אני לי באחת
ו ל ה ם
נ כ נ ע ה י ש ו ת י.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|