ס. ג. אקווהמרין / האופק הנצחי |
רואה אני כיצד גלים, באים לחוף ונשברים
מרגיש אני כמעט כמוהם, חבול, דחוי ומפוחד
ורק האל הוא עד לכך, שמיואש אני כל כך
ואין חבר ולא קרוב, שינחמו לקראת הסוף
ליבי נקרע כבר לגזרים, למעשה כבר אין אותו
ליבי נמצא בכל מקום
עמדתי, על שפת הים, מביט באופק ונדהם
אומנם היה זה בעבר
ואין עוד איש על שפת הים
ורק האופק הנצחי תמיד נוכח שם...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|