הבהרה - הקטע הבא אמור להיות מובן לאיש אחד בלבד ביקום. ולכן,
אם לא הבנתם אותו אחרי קריאה ראשונה - אל תקראו אותו שוב, כי
אין לכם סיכוי להבין אותו גם בהמשך.

הוא ירד על גופה בחוזקה. הסקס שלו לא היה רך ועדין, הוא היה
קשה וחודרני. כמו כאב שיניים רציני. היא הייתה חסרת אונים אל
מול כוחו העצום, נכנעת לתשוקותיו הגבריות. החזה היפה שלה עלה
וירד, כמו שער הדולר בבורסה. עופר המשיך והמשיך, וגם כשנגמר לה
כבר הכוח היא לא רצתה שיפסיק. כל כך טוב הוא היה. וגם שעיר.
היו לו שערות בכל הגוף, כמו לכל בני העדה המרקונית שחיים
בארצנו. אבל עופר לא היה כמו כולם בשום מובן אחר חוץ מהשערות
שלו. הוא היה אחר. אחר לגמרי. הם המשיכו במעשה האהבה.
"קאט!. קאט! עופר - עבודה יפה, עלווה - קצת פחות, אבל היי. זה
לא יכול להמשך ככה".

"אבל ארקין! אמרת שזה הפעם האחרונה שאנחנו מצלמים את זה! וחוץ
מזה אני צריך לחזור הביתה - אמא הכינה סחוג בפיתה להיום בערב!
ואתה יודע כמה קשה להכין סחוג בפיתה - אתה הולך למכולת, קונה
סחוג, קונה פיתה, פותח את הפיתה." התחנן עופר.
"חמודי, נראה לי שהוא הבין", ניסתה עלווה לפייס את השחקן
המרוקאי הפראי.
"כן, עופר, אני מבין, אבל תזכור את החוזה שאתה חתום עליו -
אתה מקבל 100 שקלים חדשים לגמרי על הסרט, ואני מקבל אותך לכמה
שעות שרק ארצה. ואל תשכח את הבונוסים שאלעד הבטיח לך." אמר
מון.
"החוזה הזה יותר גרוע מתנאי העסקה של ילדי עבדים בהודו
שמייצרים אדידס!"
"היי, זה כל דמי הכיס שלי! מה אתה רוצה? שאני אלווה כסף מאמא
ריטה? הוצאתי כבר הכל על."
"על מה?! על מה?!!" התרעם הפרוע.
". על אלעד". אמר מון בכניעה.
"יופי. זה מה שחסר לי. צמד מפיקים לא יוצלחים שמחרמנים אחד את
השני כל הזמן כמו זוג שפנים. אני חשבתי שאתם עושים את זה בשביל
האמנות! מון, בשביל מה אנחנו צריכים את הסרט הזה?!"
"אה. אמנות, ועוד כמה דברים".
"איזה דברים?"
"אה. בעיקר האמנות". (הוא הכניס את איבר מינו המרשים בחזרה
למכנסיו. כתמים לבנים החלו לבצבץ על מכנסיו הרחבים).
"טוב, אז מה אתה רוצה שנעשה עכשיו?" שאל עופר.
"יש לי משהו בראש. מה תגיד, עופר, אם אני אגיד לך עכשיו.
אלוהה?"


עלווה הולכת על החוף בהוואי עם שרשרת פרחים על צווארה. חוץ
משרשרת זו אין לעלווה עוד פרחים על גופה.
וגם לא כל דבר אחר.
עופר שוכב לו ערום על החול, מחכה לאהובתו שתחזור ותביא לו
ארטיק תות-בננה, בטעם ילדים. גבר גבר, אבל יודע להנות מהחיים
כשצריך. חוץ מזה, הארטיק הגדול יותר יקר יותר ועופר לא יכול
להרשות לו את זה בינתיים, לפחות לא עד שיגיע לעסקי הפורנו -
ביזאר של הוליווד.
"עלווה, את יודעת, לפעמים אני חושב שעם מתן ואלעד אני אף פעם
לא אגיע לצמרת עסקי הפורנו ביזאר של הוליווד. אפילו לא אלו של
מיקרונזיה הדרומית. ולהם אין אפילו עסקים שכאלו".
"עופר, חמודי, אל תדאג, אתה יודע שלאבא שלי יש מספיק כסף גם
כדי לממן אותך, אפילו שהוא לא ממש מאושר מזה שיש לי חבר
מרוקאי".
"כן, אבל אני לא יודע. ואיפה המפיקים שלנו עכשיו, הה? הם בטח
בסוכת המציל הזאת. מתערב איתך על ה 100 שקל שלי שהם לא עסוקים
בתסריט!"
"עופר, לא כדאי לך. אין לך עוד כסף חוץ מזה, וגם הצ'ק של ה
100 שקל חזר אתמול."
"מה?! רמאים! אני עכשיו הולך לפתוח אותם!"
"עופר, חכה."
אבל כבר לא היה לה סיכוי. כשעולים למרוקאי על הנרווים, הוא
יכול לרוץ ממש מהר.


בסוכת המציל, מתן ואלעד היו עסוקים בלמצוא חומר חדש לתסריט.
"אולי נשתמש בווזלין? ווזלין זה חומר ממש אמין". ציין אלעד.
"לא, לא. אין לנו תקציב לווזלין, אידיוט! אנחנו צריכים משהו
זול יותר. אה, וגם צריך להפסיק לתת לעופר קונדומי איכות. נגמר
לנו הכסף גם לזה. או שנקצץ לו או לעלווה במשכורת".
"אה, למקרה שלא שמת לב, מפגר, עלווה כאן בחינם! היא רצתה
להשגיח שעופר לא יתעסק איתנו כמו פעם ויעזוב אותה!"
"אוי, נכון, שכחתי".
"כן! וחוץ מזה, אי אפשר לקצץ לעופר במשכורת!! הבנאדם חי כבר
חצי שנה על 100 שקל שהוא עוד לא קיבל!!! אני לא רוצה לתאר
לעצמי מה הוא אוכל."
"אני בטוח שהוא לא אוכל בתחת כמונו."
מתן חייך, וקפץ על אלעד. הוא הוריד לו את המכנסיים, והתחיל
לפמפם אותו בקצב רצחני. אלעד בנתיים דיקלם שירים של רדיוהד,
סתם בשביל להישמע שונה.
לאלעד קצת כאב, אז מתן חיפש משהו במקרר. כל מה שהוא מצא היה
טונה בשמן. אלעד בהתחלה הביע התנגדות קלה, אך לאחר שמתן איים
שיביא את אייל לזיין אותו במקומו, הביע נכונות להשתמש בשמן של
הטונה.
"אבל בלי שום שארית טונה בתחת שלי! עברו לי כבר הרבה דברים
בתחת, אבל טונה זה לא אחד מהם!"
"תמיד יש פעם ראשונה." אמר מתן, והכניס את כל תכולת הקופסא
לתחת של אלעד.
"מנוול! אני אזיין אותך!"
"אולי אחרי שאני אזיין אותך."
לפתע, נכנס עופר הפראי לסוכת המציל.
"אוי לא! מה אתה עושה כאן!" צעק אלעד. מתן בכלל לא שם לב,
אלעד כל כך גירה אותו.
"אני באתי לדרוש את הכסף שלי, מנוולים! הצ'ק שלכם חזר! אין לי
מה לאכול! עלווה עושה לי חביתה מחול מאז שאנחנו כאן! תנו לי
כסף! ותתחילו כבר לעבוד על תסריט אמיתי במקום לשלוח אותי בכל
פעם למקומות הכי מוזרים בעולם לסרט פורנו! אני רעב!!!"
"בסדר, עופר, בסדר, אל תדאג. הנה, קח טונה, נשאר קצת בקופסה".
מתן היה חסכוני, ולכן בזמן הזיון דאג שכל שאריות הטונה שנופלות
לאלעד מהתחת יחזרו למקומן הטבעי יותר.
"תודה. הממ. לטונה הזו יש טעם מוזר".
ואז בדיוק עלווה נכנסה.
"עלווה, תריחי את הטונה הזאת, משהו לא בסדר בה?"
"לא הייתי אומרת שלא בסדר", הבהירה עלווה, "יש לה את הריח של
התחת של אלע. אלעזר, מכפר אז"ר".
"מה?! התכוונת להגיד כמו בתחת של אלעד?!"
"לא! לא, חס וחלילה! למה שאני אדע מהו הריח בתחת של אלעד? לא,
עופר, נו באמת."
"עלווה! אני לא מאמין שירדת לרמה כזו! עם אלעד? את יודעת שהוא
חבר של ארקין?" אמר עופר.
ארקין עמד בצד, ערום, נעלב.
"טוב, עופר, אבל זה היה רק פעם אחת, לא יכולתי יותר. אני בסך
הכל אישה! ואין אישה שלא הייתה רוצה להקים לה איזה ווילה בתחת
של אלעד, עם חנייה כפולה".
". כן, אני מבין על מה את מדברת." אמר מון, בחיוך נוגה.
"זה עדיין לא מצדיק את מה שעשית! אני הולך להעניש אותך! וגם
אתכם!" הצביע הפראי על מתן ואלעד.
"לא, עופר, אתה זוכר מה קרה בפעם שעברה שעשית את זה." התחנן
אלעד.
"כן, עופר, הרופאים ברמב"ם אמרו שכבר שנים הם לא ראו פגיעה
אנאלית קשה כל כך." בכה מון.
"עופר חמודי, תרחם עליהם, קח אותי במקום שניהם." אמרה עלווה.
"לא! אני אקח גם אותך, וגם אותם. כמו גבר. מון, תעמיד את
המצלמה, אולי ייצא מזה משהו."
"נו, טוב. אוווווף." אמר מון, ועשה את המתבקש.
כולם הורידו מכנסיים, ונעמדו בשורה. עופר עבר אחד אחד.
"עופר, לא כל כך חזק! אתה כל כך פראי!" אמר מון.
"שתוק! ותוריד את הידיים מהחברה שלי!" ציווה עופר.
"עופר, אני צריך לשירותים, אפשר ללכת שנייה?" אמר אלעד.
"אתה חושב שאני לא מכיר את הקונץ הזה? תחזור מיד לשורה!"
עופר פימפם כל אחד מהם שעות ארוכות, עד שאפילו הוא כבר לא היה
יכול יותר. וזה לא קורה הרבה, שתדעו.
"עופר. מעולם זה לא היה טוב כל כך." התחנפה עלווה.
"היי! סוטה! זה שאת אוהבת את זה קשה זה לא אומר שגם אנחנו!"
התבכיין אלעד, ומון איתו.
"במקומך לא הייתי מדברת על סטיות. וחוץ מזה אתם אלו ששילמו
לחבר שלי שכר רעב!" הצטדקה עלווה.
"היי, ברגע שיהיה לנו תסריט מוכן ומגובש, יהיה סרט, ואז יהיה
לכם כסף!. אולי". אמר אלעד.
"ומתי אתם מתכוונים לגבש כבר אחד כזה?" שאל עופר העייף.
"אני. אה. לא יודע. אולי."
"מון! יש לי רעיון!" צעק אלעד. "מה אומר לך הקול הבא: הקהל
הנכבד מתבקש למלא את המושבים, המשחקים עומדים להתחיל."
"לא! לא חשבת על."
"כן. גמר אליפות הוקי פי הטבעת הרשמית, בטורקיה".


עופר היה לבוש במדי נבחרת ישראל בהוקי פי הטבעת. יינון,
השוער, צעק אליו, אבל עופר לא שמע. הוא היה עסוק עם אחת
מהמעודדות.
"עופר!!! עו - פר!!!" צעק יינון.
עופר ניגש ליינון. הוא ביקש כמובן סליחה מהבחורה, והוא הבטיח
שיחזור אחרי שייקחו את האליפות.
"עופר, שמע, אני יודע שאתה שחקן טוב וכל זה, אבל - אני מבקש
ממך באמת להשתדל יותר בהגנה. אתה לא יודע מה אני עובר בכל פעם
ששחקן טורקי מנסה לתקוע לי גול. זה כל כך כואב!"
"היי! עם מי אתה חושב שאתה מדבר?! אולי אתה לא זוכר, אז אני
אזכיר לך - המשחק הזה מצולם לסרט שחברים שלי עושים! והחברים
האלה הם אלעד ומתן! ואתה יודע מה המשמעות של זה! זה לא פעם
ראשונה שאני שומע כמה זה כואב שתוקעים לך בתחת!"
"כן. מתן ואלעד. אני זוכר אותם עוד מהתיכון. צמד שובבים. כל
הבנות היו נמרחות עליהם".
"לא, יינון, נראה לי שאתה טועה. זה היה אור ואני. עלינו הן
נמרחו. כל מה שנמרח על אלעד ומתן מאז זה רק החרא של עצמם".
"אה, נכון, אתה צודק. עכשיו אני נזכר. אלעד ומתן זה אלו שתלו
את הדיוקן העצמי הנוראי ההוא על הקיר בכיתה."
"זהו. אלו הסוטים. עכשיו, אל תדאג, אני לא אתן שקבוצה האחרת
תגיע לכאן".
"סבבה, אח שלי, אתה הכי פראי. תגיד, אם כבר דיברנו, מי
השחקנים של הקבוצה השנייה?" שאל יינון.
"אני לא יודע. מתן ואלעד אמרו שאין להפקה כסף לניצבים אז הם
יהיו צריכים למצוא פיתרון זמין יותר".
"אה, סבבה. תגיד, מי זה השניים שם במדים של הקבוצה היריבה?"
"אה, זה מתן ואלעד. מעניין למה הם לובשים את זה."
"אוי לא!!!!" צעק יינון. "הם הולכים לתקוע אותי היום!!! ואחרי
כל מה ששמעתי עליהם!!! עופר, אתה חייב לעזור לי!!!"
"אל תדאג, יינון! נכון, הם מתחרים קשים, וכדאי מאוד שהם לא
יעמדו איפה שאני עומד עכשיו, אבל אני אדאג לך חמודי, טוב?"
והוא נישק את יינון, ויינון הסמיק. עופר הוא פראי, אבל הוא
יודע להתחבר לצד הנשי שלו, כשצריך. פעם הוא אפילו קנה לאמא שלו
פרחים. הם היו במבצע עם סחוג.
המשחק החל. רותם התנדב להיות הצלם. הוא אמר שעם חבורה כזו זה
התפקיד הבטוח ביותר שאתה יכול לקבל.
עופר רץ עם כדור הוקי פי הטבעת. הוא היה נחוש במטרה - להכניס
אותו עמוק לתוך החור של השוער של הקבוצה היריבה, דניאל, שנבחר
לתפקיד מסיבות מובנות. הוא היה כל כך נלהב, שהיה מוכן לשחק גם
ללא תשלום. ועופר היה נחוש לתקוע לדניאל כמה שיותר, על כל הסבל
בשיעורי הספורט שסבל בהם בתיכון.
הוא היה פחות נחוש כאשר הוא ראה את המעודדת ההיא מצד ימין
שלו. "עופר, הפראי, תכניס את הכדור עמוק לתוכי!" צעקה תוך כדי
תנועות סקסיות. עופר לא היה יכול להתגבר על יצריו החייתיים,
עזב את הכדור, קרע ממנה את החצאית הקצרה ממילא והתחיל לפתוח
אותה.
יינון, ששם לב למתרחש, התחיל להילחץ. "עופר, מה אתה עושה?!
הכדור!!! עופר!! הם באים!! עופר. אההה!!!!! זה כל כך כואב!!!"
אמר כשמתן לקח את הנקודה הראשונה במשחק.
עופר המשיך במעשיו. מתן הזכיר ליינון שהמשחק נגמר רק כאשר אחד
מהקבוצות מגיעה ליתרון של 4596969 נקודות, שזה הוקי פי הטבעת
בגימטריה. יינון, כתגובה, ברח מהמגרש בצעקות.
"טוב, אלעד, נראה לי שהרעיון שלך לא היה כל כך טוב אחרי הכל.
מה אתה אומר שנעזוב אותו?"
"אבל מה נעשה, מון? כשעופר יסיים עם ההיא, הוא יהיה ממש
עצבני. אנחנו חייבים למצוא מקום אחר."
"אל תדאג, אלעד, קיבלתי רעיון בזמן שדחפתי ליינון את הכדור
בתחת."


היה זה יום קיץ חם, ולכן החדר של מתן היה לוהט. אבל הוא לא
היה לוהט רק בגלל הקיץ. עופר הלוהט היה בחדר, והוא היה ערום.
גם אלעד היה ערום, אבל לא באותו חדר. הוא בדיוק התקלח בחדר
סמוך.
"מון, כל האתרים המוזרים האלו, ובסוף אתה מחליט שנצלם בחדר
שלך?"
"הו, עופר, ידידי, אתה כל כך תמים. אלעד ואני רק שמים לך קצת
סמי הזיה בערק, ואתה כבר חולם על מקומות אחרים."