כל היום אני חושב על מה יהיה מחר.
מה נשאר אני תוהה, מתי אדע שזה נגמר.
מסתובב כמו הרוח, מהרהר על האתמול.
ובסוף אני בטוח, שאדע הכול.

אנשים כל הזמן יוצאים לדרך חדשה,
לא יודעים מה מצפה, מקווים להצלחה.
ואני פה תקוע מפחד מהעבר.
ובתוך שדה פתוח מחפש את המחר.

החיים הם כמו מבוך גדול, שאין בו דרך חזרה.
השגרה היא כמו קיר בטון, כל השאר מנעול פלדה.
מה אני רק מבקש? מקום להירגע,
מהמסע המפרך ומאי הידיעה.

מה היה לו יכולתי לחזור בחזרה.
לא לשנות, רק ללמוד ממה שהיה.
הייתי עושה את כל השטויות,
הייתי אוהב את אותם האהבות,
הייתי פוגש באותם האנשים,
הייתי חווה את כל הרגעים
הטובים, הקשים שהיו לי עד עכשיו.
אז מה עכשיו?
תגיד בשביל מה
אני צועד בתוך חלום באכזבה?

עוד שנייה להתעורר, חזרה אל השגרה.
בתוך מבוך להסתובב ולחפש את הלא נודע.
לצאת לדרך חדשה