כבר בפאב ראיתי שיש בו משהו. מבט מיוחד, עיניים חודרות (נכון,
קלישאה, אבל כנראה שיש בקלישאות משהו, אחרת הן לא היו הופכות
לקלישאות...). לא ציפיתי למישהו כזה. בד"כ הפגישות האלו נגמרות
אצלי בראש שתי דקות אחרי שהן החלו. בנאליות למתקדמים.
עבודה, לימודים ושטויות כאלה. הפעם זה היה שונה, טבעי כזה. מין
ערבוב של חלומות, קשקושים ופסיכולוגיה שיצר אצלי הרגשה של
היכרות רבת שנים ושל קשר חזק. עוצמה. הוא היה רציונלי מצד אחד,
רגיש ומצחיק מצד שני ובנוסף גם חכם. שילוב מנצח.  

שתינו הרבה יחסית ועברו שלוש שעות כמעט. היה ברור שהערב רק
מתחיל. כשהגענו לבית שלי ועלינו למעלה (אני הצעתי. הוא קצת
ביישן, מסתבר) כבר כמעט התפוצצתי. הרבה זמן לא הרגשתי ככה.
שילוב נדיר של חרמנות ועוצמה רגשית (וגם קצת אלכוהול כמובן).

הסתכלנו אחד על השני וחייכנו. הנשיקה לא אחרה לבוא, אבל בניגוד
למה שציפיתי, הוא לא התחיל מהר. הוא הצמיד את שפתיו אלי, ונשאר
ככה כמעט חצי דקה. לא האמנתי להרגשה שעברה לי בגוף באותו הזמן.
פשוט שיאים חדשים של חרמנות. הייתה לזה עוצמה שלא הכרתי לפני
כן. אח"כ הוא נגע בי באיטיות בפנים תוך כדי שהוא מנשק אותי,
ופתאום, כמו משום מקום, פשוט התפרצנו לחירמון מדהים. כמעט
גמרתי במקום. סקסיות מטורפת. ופתאום הוא האט שוב. כל נגיעה
במקום. כל נשיקה (בכל מקום) חירמנה אותי עוד ועוד. כאילו הקליט
אותי בזמן שאוננתי ולמד כל נגיעה, כל נשימה. או שלמעשה קרא את
מחשבותי תוך כדי...

ואז שמתי לב.
לא האמנתי - חשבתי "אולי הוא לא מרגיש כמוני? לא יכול להיות.
אין סיכוי שעוצמה כזו תהיה חד כיוונית".

אז ירדתי לו. והוא נהנה מכל רגע. רק לראות את התגובה שלו חירמן
אותי.

אבל זה לא עזר. הוא התחיל להתנצל, ואמרתי לו "לא נורא"
ושיקרתי. ואז הוא סיפר לי שהוא חשב שהבעיה כבר לא קיימת יותר.
אבל מסתבר שכן.

אני לא מאמינה! למה יש לי את המזל הדפוק הזה? גם מיוחד, גם
גאון בפורפליי, ואז מסתבר שהוא אימפוטנט?

המשכנו קצת לדבר. הוא היה מבואס בטירוף. גם אני האמת. אחר כך
הוא ניסה להתחיל עוד פעם, והוא הצליח לחרמן אותי שוב, אבל
למרות שרציתי שיכנס אלי לא ניסיתי כמו לפני כן. העוצמה נעלמה.

ואז נבהלתי. מעצמי.
שמתי לב שאני מעדיפה להיות עם גבר אימפוטנט רגשית (יש הרבה, לא
תהיה לי בעיה למצוא) מאשר עם גבר אימפוטנט.

מפחיד.