הולך אני בתוך רחוב שקט וחשוך,
מרגיש אני ריק כמוהו בדיוק,
במחשבותי אני הוא אביר שזוכה בעלמתו
ויוצא מנצח אבל איני כזה,
מפסיד אני כל חיי ומתתי מבפנים הרבה פעמים,
ויש רק ניצוץ קטן של אור,של תקווה,
אמנם עם הזמן מתחיל הוא לדעוך,
אבל אינו יכול להיעלם לגמרי,
פן יעלם, יעלמו גם חיי.
כל חיי חיפשתי אהבה, אבל קיבלתי רק שושנה,
יפה מבחוץ, רוצה אותה לנשק,
ככל שהתקרבתי אליה יותר כך יפה יותר היא נראתה,
וכאשר נישקתי אותה שרטתי את שפתי ודמי זרם
כמו נהר של אכזבה וכאב, לבי הפך לרחוב חשוך ושקט
שאין בו תקווה.

מחפש אני את האור הקטן שראיתי מזמן,
האור המלא בתקווה שלה אני זקוק כל כך,
ומה זה שם? הניצוץ הקטן שהופיע כמו הירח
והאיר את הלילה באורו הקסום?
האם זאת שוב שושנה? כמו בפעם שעברה? אבל לא!
יפה היא יותר מאשר שושנה, היא כמו אור הירח
שהבריח את החשיכה המקוללת, כמו היום שהבריח את הלילה!
עינייה גדולות כמו שני כוכבים,
עורה עדין כמו ליטוף של רוח הרים.
אבל עדיין ליבי בספק... האם הרוח לא תהפוך לסופה?
האם האור הקסום לא ישרוף את פני?
האם עיניה ההיפות כמו שני כוכבים ימשיכו להסתכל רק בי?
לעולם לא אדע, אבל אין לי בררה,
היא בשבילי כמו התמכרות שאינני יכול להפסיק,
אינני יודע מה מצפה לי!
אבל אני אלחם בשביל אהבתי שהגיעה סופסוף.
ואולי עם הזמן הדימיון יהפוך למציאות
ואני באמת יהיה כמו אביר מנצח
שזוכה באושר שלו.