בן שושן / נניח שאת שפת ים(לדפנה) |
דוברת מים מבטן,
חשופה לפרקים,
נושמת צל שלא מוצא מנוח.
כאן אני יכול להרפות את
כל שרירי,
לגעת
ברגל יחפה מחייכת
אל אדמת-חול, בהירה,
שולחת אור לאלף שנות-
מפיצה לכל עבר
בוהק מכרסם מרחקים, עצום
לכדי חריץ שחור.
עמדת המציל מזמן סגורה,
האופק נראה רחוק יותר
רק מפריד בינינו ים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|