זריחה... השמש עולה מבין העננים וחושפת את הלוחם היום כמו בכל
יום לאותו הדבר שמעכל את נפשו מדי יום ביומו, רק מעצם היותו
ער...
הלוחם נשכב על הארץ, נמאס לו לסבול! הוא ישכב כאן ויחכה למותו
ולשלווה שתבוא עם מלאך הנשמות...
ומלאך אכן הופיע, אך היה זה מלאך אחר... מלאך עם נימה של נחמה
על פניו...

"ממה אתה מפחד?" שאל המלאך את הלוחם הצעיר.
"מוות?"
"השפלה?"
"נטישה של אהבתך?"
"לא! אני יודע ממה אתה מפחד..."

"לא ממוות, אתה יודע שבמוות תמצא את השלווה שאתה מחפש."

"השפלה, לא גם לא מזה... אתה יודע מהו כבודך איש לא יכול לגנוב
זאת ממך... וליבך לנצח יהיה כפי שהוא... גם אם השאר יראו בך
מושפל, אתה תמיד תדע את האמת בליבך..."

" ובאשר לאהבתך, היא לעולם לא תנטוש אותך, לכן היא באמת אהבתך
האמיתית... אהבה היא כמו ליבך, קבועה במסלולה, איתנה בדעתה.
אהבה שניתנה מהבורא של הכל והלא כלום, אותה איש לא ימנע
ממך..."

המלאך נתן מבט בעיניו של הלוחם... הלוחם הרכין את ראשו למשמע
המילה אהבה...

עיני המלאך פתאום נמלאו דמעות, זה קרה כאשר הוא הבין... השמש
שקעה... המלאך נפל על ברכיו והכל לבכות...