אחרי משחק הכדורגל ביום שבת, ואחרי "שמש" בערוץ השני, שאני
כמובן לא ראיתי, הלכתי לישון, אחרי קרב ארוך עם אנליזה
וגאומטריה.
אמא אמרה לי שאם אני ארד לשלוש יחידות, אז אני חוזר לעמל.

אני לא רוצה לחזור לעמל, ואם אני מעונין להשאר בארבע יחידות
עלי להשיג 100 עגול במבחן המסכם במתמטיקה, וכל זאת כדי לעבור!

כל השישי-שבת ישבתי ואכלתי, שתיתי קצת, ישנתי שמונה שעות, אך
חוץ מזה- למדתי מתמטיקה. אך ורק מתמטיקה.
הזהרתי את אמא כבר מזמן שאני עלול לאבד את שפיות דעתי
מארבע-עשרה שעות מתמטיקה ביומיים. אני לא מאמין שהצלחתי להחזיק
מעמד.
הרי הייתי כזה לחוץ.

עכשיו קיוויתי שזה יגמר. טיפסתי על הסולם לכיוון המיטה שלי,
שהשעה היתה עוד שמונה בערב- פשוט הייתי מותש מכל המתמטיקה
הזאת- וגם היה לי חם מאד- אז הדלקתי את המיזוג אויר המקפיא
(האחרון היה מכבה אותו כדי שלא נקפא בלילה, ואם אלך לישון אז
אספיק להרדם כשעוד קר) והתכסתי בשמיכה הדקה.
האחים שלי כבר נרדמו והנחירותיהם הרועשות עיצבנו אותי עוד יותר
ממה שכבר הייתי, וכזכור הייתי מתוח ועצבני עוד ממקודם.

אבא שלי ישב על הכסא אשר מתחת למיטות בחדר שלי ושל אחיי, מול
המחשב, והתקין תוכנות במחשב, ניקה וירוסים ועשה את עיסוקיו- אך
כל לחיצה על העבר נשמעה לי כמו נקישה בעץ.
ניסיתי להרדם, התהפכתי לפחות עשרים דקות. הייתי מוכרח לדעת מה
השעה. לא רציתי להרדם מאוחר מדי. מחר יש לי מבחן מאד חשוב
במתמטיקה. אם אינני משיג מאה- אני נופל לשלוש יחידות וימי בבית
ספר זה ספורים- אני אחזור למקיף העירוני עמל.

ניסיתי לרגע. לא הצלחתי להרדם- ואבא שלי אמר לי שהשעה היא כבר
רבע לחצות והוא הולך לישון. הוא כיבה את המזגן ואמרתי לו שזה
עוד יותר יקשה עלי לישון אבל הוא אמר שהוא מצטער, שאם אני אשאר
עם מזגן כל הלילה אני אקבל דלקת ריאות.

התהפכתי לפחות איזה שעה. ניסיתי לספור כבשים. חבר של אח שלי
אמר לי פעם שאם סופרים כבשים עד מאה או מאתיים ואז סופרים הפוך
עד 0 - בטוח נרדמים. ניסיתי. ספרתי בתחילה עד מאה וחזרתי לאפס.
שזה לא עבד- ספרתי עד מאתיים וחזרתי לאפס וגם זה לא עזר.

חשבתי שאם אדמיין בחורות עירומות (כן, גם אני עושה את זה
לפעמים) אולי אצליח להרגע. ניסיתי לחשוב על כל דוגמנית או
שחקנית קולנוע שהצלחתי להזכר בה וניסיתי במחשבותיי לכפות עלינו
סיטואציה מרגיעה. הייתי מוכרח, אם לא ארדם- אהיה בצרות.

חשבתי לעשות הרפייה, למדתי את זה בשיעורי יוגה בבית הספר אבל
כל זה לא עזר. אולי אם אלך לישון בסלון אצליח להרדם. לקחתי את
הכרית והשמיכה והלכתי לישון בסלון. השעה היתה רבע לשתיים.
שכבתי לי על הספה כרבע שעה, ואז הדלקתי את הטלויזיה. שמעתי על
אנשים שנרדמו בצפייה במשהו משעמם, קיוויתי שאולי זה ירדים
אותי.
לא היה משהו מענין בטלויזיה אבל גם לא מרדים.
ניסיתי שוב לחזור לישון אבל המחוגים בשעונים של הסלון נעו
בקולות רועמים ושוב לא הצלחתי לישון. ניסיתי לשנן לעצמי שאני
חייב להרדם- במין היפנוזה עצמית- שמחר יש לי מתמטיקה וזה לא
מקובל שבשעה שתיים ורבע אני עוד לא ישן ! יום לפני מבחן
במתמטיקה !
התהפכתי ושם ראיתי- על ההשתקפות של החלון, זוג אורות קטנים
ואדומים. נזכרתי שכשהייתי בן שש- ראיתי אורות אדומים בארגז
הצעצועים שלי והייתי בטוח שהצעצועים מסתכלים עלי, בוחנים אותי.


המחוגים המשיכו לזוז ברעש של הפצצה ואני לא רציתי שימשיכו

"תפסיקו!..." לחשתי - "תפסיקו את הרעש, אתם לא נותנים לי
לישון!" הם לא הפסיקו, אז התחלתי לבכות.
"די כבר! תפסיקו! אני אגיד לאבא!" הם לא הפסיקו אז קמתי
וניגבתי את הדמעות. לא רציתי שאבא יראה שבכיתי, וניגשתי לחדר
שינה של אבא כדי להעיר אותו ואמרתי, מנסה לעשות לעצמי קול שאבא
לא ישמע שבכיתי.
"הם לא נותנים לי לישון."
פעם שהייתי ילד קטן, אבא נתן לי תרופת קסם בכפית שהיתה עוזרת
לי לישון.
הלילה אבא נתן לי כדור.
"בלע אותו ויקח לך 20 דקות עד שתרדם." הוא אמר ולקח משהו
מהמקרר ואכל אותו, כנראה ממתק.
בלעתי את הכדור כמו ילד גדול וטיפסתי על הסולם למיטה שלי. הפעם
לקחתי את השעון שלי כדי שאדע מתי ארדם ואוכל לחשב כמה זמן יקח
לי לקום ולהתעורר למבחן המאד מאד חשוב מחר.

בשעה 3 בלילה איבדתי את החשבון.