אידה ושרה צעדו ביחד
אל היער העבות שהקיף את העיר
שתי ילדות מפוחדות
בדרכן אל הגוי שהכירו בכפר
היה יום קר מאד
והן היו לבושות בבגדים דקים
כי כשנקרעו מבתיהן בגיטו
לא תכננו מסע רגלי
ולא נטלו אפילו מעילים

אחרי שעות מספר של הליכה
הגיעו אל פאתי הכפר
הן ידעו שהגוי לא ישמח לראותן
כי משמעות הסתרתן היתה עבורו
סיכון חייו וחיי משפחתו
הן חיכו עד רדת החשיכה
כדי ששכניו לא יראו אותן
והקישו על דלתו

כצפוי נחרדה שלוות המשפחה הכפרית
בראותם אותן על סף דלתן
הגוי רצה להכניסן פנימה ולהסתירן
אך אשתו סירבה לסכן את עולליה
ציידה אותן במעט מזון
ואמרה להן לישון בשדה
שלהם המרוחק מביתם

שתי הילדות המבוהלות בילו את הלילה
לראשונה בחייהן מחוץ לבית
בשדה הקפוא
הן לא עצמו עין
וכל רחש החרידן
מאימת מסגירים לגרמנים
שרה חששה שיתפסו אותן
ונמלטה בחסות החשכה
לכפר אחר בו גר גוי אחר שהכירה

אידה נשארה לבדה בשדה
כשבליבה מפעמת תקוה
שבני משפחתה יצטרפו אף הם
ויגיעו לכפר בו דר הגוי ידידם.
כשהאיר השחר בא הגוי אליה
וסיפר לה שהוריה ואחיה בחיים
גם הם בדרך נס נמלטו אל הכפר
והסתתרו כל הלילה בשדה

הפגישה עם היקרים לה
היתה נרגשת עד מאד
הם חשבו יחד לאן לברוח
והחליטו לשים פעמיהם אל
היער הרחוק בו גר גדוד
של פרטיזנים יהודים בעלי משפחות
ושוב צעדו בקור ובסכנה
מרחק עצום, אך הפעם היו כולם ביחד
ושמחו שנותרו בחיים

(המשך יבוא)